"עיר פרוצה". הנה האיש אשר לא יוכל למשול ברצונו, דומה לעיר פרוצה שאין לה חומה לשמור העיר שלא יכנסו בה משחיתים; וזה שלא ימשול ברצונו מוכן לרעות רבות מפני המסרו ביד תאותו ורצונו, והשליט בתאותו הוא כמו חומה לשמור שלא יעלה שם הפורץ מפני תאוותיו המגונות:
"מעצר" - ענין מניעה, כמו (במדבר יז): "ותעצר המגפה".
"לרוחו" - ענין דבור, כמו (ישעיהו יא): "וברוח שפתיו", על שם שבא ברוח הפה.
מצודת דוד
"עיר פרוצה" - כמו עיר שנפרצה חומתה ולא נבנית חומה במקום הפרצה, הנה בזה נתקלקלה שמירת העיר כי כל הרוצה בא בה, כן איש אשר לא יוכל למנוע רוח אמרי פיו, כי בזה מקלקל שמירת נפשו.
וכמ"ש (משלי כא): "שומר פיו ולשונו שומר מצרות נפשו", אם-כן מי שלא שמר רוח אמרי פיו מקלקל שמירת הנפש.
"עיר פרוצה אין חומה איש אשר אין מעצר לרוחו", כבר המשיל את האדם לעיר קטנה שמלך גדול מסבב אותה לכבשה, והוא שהיצר והדמיון וכח התאוני מעכב לכבוש את כחות הנפש תחת רשותו, והיצה"ט נלחם בעד העיר ואינו מניח אל צרי הנפש לכבוש את העיר, והחומה הנשגבה שבו יעצור בעד הצורר הוא המעצור שישים בעד הרוח, כי הרוח הוא המעלה הציורים אל הלב, ויצרי האדם רובם רעים, ציורי הגאוה והקנאה והנקמה וכדומה, ובעת יתנשא הרוח ויעלה הציורים הרעים אל הלב, ואז בא האויב אל העיר, ונשקה המלחמה בתוך העיר, כי אז בקל כי ימשך אחר הציורים האלה לפעול כפי שאון דכים, אבל י"ל לאדם כח המושל הנותן מעצור בעד הרוח להשביח שאונו, כמ"ש כל רוחו יוציא כסיל וחכם באחור ישבחנה כמש"פ שם, והיא החומה אשר יעכב בפני האויב מלבא אל העיר, אבל מי "שאין מעצר לרוחו", ויעלה ציורים הרעים על לבו, יגבר היצר, וצוררי הנפש יכבשו את העיר, כי אין חומה לעכב בעדם:
