מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר ):
זכר צדיק לברכה ושם רשעים ירקב
מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר ):
זֵכֶר צַדִּיק לִבְרָכָה וְשֵׁם רְשָׁעִים יִרְקָב.
עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה ):
זֵ֣כֶר צַ֭דִּיק לִבְרָכָ֑ה וְשֵׁ֖ם רְשָׁעִ֣ים יִרְקָֽב׃
• לפירוש "רש"י" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
"
זכר צדיק לברכה " - המזכיר צדיק מברכו
"
ושם רשעים ירקב " - רקבון עולה בשמם שאין אדם חפץ להזכיר שמו והוא משתכח מאליו
• לפירוש "רלב"ג" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
"
זכר צדיק לברכה ". כי תמיד יהיה נוסף ענין הטוב והשלמתו בזכרו, ואולם "
שם רשעים " ישחת, וישיגהו הבלוי כמו שיכסה פיהם החמס שירצו לעשותו.
• לפירוש "מצודות" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
"זכר צדיק " - זכרון הצדיק הוא לברכה , כי בכל עת יזכרו בו יברכוהו.
"
ירקב " - על כי אין רצון הבריות לזכרו, נשכח שמו כאילו
נרקב .
• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
"
זכר צדיק ", יש הבדל בין שם ובין זכר, השם הוא השם העצמי, והזכר מורה מה שמזכירים אותו ע"י מעשיו אשר עשה, "
הצדיק גם זכרו עומד לברכה " כי יזכירו מעשיו בכל דור ויברכוהו, "
והרשעים גם שמם ירקב ", שלא לבד שאין זוכרים מעשיהם גם שמם ועצמותם ירקב מעצמו ויכלה כי אין להם השארה נפשיית או מינית:
"
זכר, ושם " עיין הבדלם תהלות
(קל"ה י"ג ):
