"ברעתו ידחה רשע". הנה הרשע ידחה ברעתו כשתבא לו מהאמין בש"י כי ירעב והתקצף באלהיו ופנה למעלה ואולם הצדיק לא ידחה מאמונתו אפי' בסבת המות אבל במותו יחסה בש"י:
"ברעתו" - בעת בוא רעה על הרשע הוא נדחה מה' ולא יוסיף לבטוח עוד בו; אבל מי שיחסה בה' אף בהיותו קרוב למיתה יחשב לצדיק. או: בעבור הרעה שעשה, נדחה הוא לעשות עוד רעה אחרת, כי עבירה גוררת עבירה; אבל הצדיק, כאשר היצר הרע יסיתו לעבור עבירה, יחסה עצמו למאן הסתתו בהזכיר לו יום המיתה, וכאשר אמרו רז"ל.
"ברעתו ידחה רשע", הרשע גם כשהוא במעלה רמה ידחה ממקומו לבאר שחת, והדיחוי הזה יהיה ברעתו, שרעתו עצמה תדיחנו ממקומו, "והצדיק" לא לבד שלא ידחה בעודו חי. כי גם "במותו הוא חוסה" בה' ובצל כנפיו:
