"ובאפס" - ענינו כמו באין, וכן (ישעיהו מה): "אפס בלעדי".
"לאום" - אומה.
"מחתת" - שבר ופחד.
"רזון" - ענינו כמו שר, וכן (שופטים ה): "האזינו רוזנים".
מצודת דוד
"ברב עם הדרת מלך" - הדרת מלך נראה בעבור רוב העם אשר איתו.
"ובאפס" - וכשאין עמו עם רב, אזי נראה הדרתו במה שהרוזנים יחתו ויפחדו מפניו; והוא למשל לומר: הדרת המקום הוא כשרבים עושים את המצוה, ואם מועטים המה - אם יעשוהו ביתר שאת ובכונה רצויה הם המהדרים את המקום.
"ברוב עם הדרת מלך ובאפס לאום מחתת רזון", הקיבוץ שיש להם מלך נקרא עם, (שזה ההבדל בין גוי ובין עם), והקיבוץ שיש להם דת מיוחד נקרא לאום, ורוזנים הם, שרי העצה, ויש הבדל בין רוזן ויועץ, שהיועצים הם בעניני מדינה ועצתם גלויה, והרוזנים הם בענינים נסתרים ותחת פקודתם הוא ג"כ עניני הדת וחקיה, כמ"ש ורוזנים יחוקקו צדק, והדרת מלך הוא ע"י רוב עם, שיש הבדל בין הוד והדר שההדר הוא ההדר החיצוני בכל דבר לפי ענינו, וכפי רוב העם יגדל הדרת המלך. אבל "הרזון" הממונה על חקי הדת גם כשיש עם אם "אפס לאום" שאין בעלי דעת י"ל "מחתה", כי לא יפעל מאומה:
ביאור המילות
"עם, לאום", העם הוא הקיבוץ שי"ל מלך, שזה ההבדל בין עם ובין גוי כמ"ש (בישעיה א' ד'), והלאום הוא הקיבוץ שי"ל דת המיוחד (כמ"ש ישעיה י"ז, תהלות ב' א'), והמלך צריך לעם, "והרזון" צריך ללאום, ורזון משם רוזנים, (שבא על היועצים ברז וסוד ביחוד בעניני דת, כמ"ש כ"פ, וכן פי' איפת רזון (מיכה ו'):
