מ"ג משלי ו לד

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מקראות גדולות משלי


<< · מ"ג משלי ו · לד · >>

מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
כי קנאה חמת גבר ולא יחמול ביום נקם

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
כִּי קִנְאָה חֲמַת גָּבֶר וְלֹא יַחְמוֹל בְּיוֹם נָקָם.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
כִּֽי־קִנְאָ֥ה חֲמַת־גָּ֑בֶר
  וְלֹא־יַ֝חְמ֗וֹל בְּי֣וֹם נָקָֽם׃


רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"כי קנאה" - מתקנא בו להפרע בו חמתו של הקב"ה שהוא גבור על כל ולא יחמול ביום נקם

רלב"ג (כל הפרק)(כל הפסוק)


ואמרו כי ימצא נגע המתגבר על הנואף עם אשתו כי קנאה חזקה ולא יחמול עליו מלהכותו מכת אכזרי באי זה נקם שיוכן לו להנקם ממנו,

 

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)


"כי קנאה חמת גבר", כי חמת הגבר בעל האשה שבוער עליו בא מצד הקנאה שמקנא על כבודו, ועל שחלל כבוד ביתו, וע"כ "לא יחמול ביום נקם", כי הנקמה הבאה בסבת הקנאה לא תדע חמלה:


 

מצודות (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"כי קנאה" - הנקמה תעורר חמת הבעל, ולא ימחול עליו ביום אשר תמצא ידו לנקום נקם, ותהיה אם-כן הדבר שמור ולא תשכח.

מצודת ציון

"קנאה" - נקמה.

"חמת" - מלשון חמה וכעס.

<< · מ"ג משלי · ו · לד · >>