עם טעמים:
לְ֭הַצִּ֣ילְךָ מֵאִשָּׁ֣ה זָרָ֑ה מִ֝נׇּכְרִיָּ֗ה אֲמָרֶ֥יהָ הֶחֱלִֽיקָה׃
הטקסט בשלוש המהדורות (טעמים, ניקוד וכתיב) מייצג את נוסח המקרא על פי המסורה.
"מאשה זרה" - מכנסיה של אפיקורסות והיא המינות ולא יתכן לומר שלא דבר אלא על המנאפת ממש כי מה שבחה של תורה שאמר כאן להצילך מאשה זרה ולא מעבירה אחרת אלא זו מינות שהוא פריקת עול של כל המצות
גם תשמור אותך להצילך מאשה זרה והיא הנפש המתאוה כי היא זרה ונכריה לאדם ר"ל שאינ' לו במה שהוא שם אדם אשר החליקה אמריה למשוך האדם אל המרד והחטא מצד הערבות אשר יראה הכח המדמה שיש בפועל ההוא המגונה:
"לשמרך מאשה זרה", יש הבדל בין זר ונכרי, שהזר הוא הזר לאותו דבר, והנכרי הוא רק מארץ אחרת, ומדבר פה מיצרא דעריות ויצרא דע"ג שגם הע"ג נמשלה בזנות בכ"מ, כי זונה הוא מאחרי אלהיו ומבריתו, והחכמה תצילך מאשה זרה בל תכשל בעבירה, ומאשה "נכריה" שעזבה דת ישראל ועבודת אלהי נכר, אשר "אמריה החליקה" לפתותך אל הע"ג והכפירה והמינות, ונגד אשה זרה מפרש.
ביאור המילות
"זרה, נכריה". הזר יצוייר גם מי שהוא מאותו מקום אם הוא זר לאותו דבר, כמו הזר אצל תרומה וקדשים, אשת איש זרה לאחר, והנכרי היא מארץ אחרת והתבאר (ישעיה כ"ח):
להצילך מאשה זרה מנכריה אמריה החליקה — קרא אשה רעה זרה ונכריה, לפי מעשיה, כאילו היא זרה ונכריה מעמה ומולדתה. והתחיל לספר מדותיה הרעות, שמחלקת אמריה כדי להסית ולפתות אנשים.
