"בני אם תקח אמרי", יש הבדל בין אומר ובין מצוה, שהמצוה יכריח את המצוה לשמור פקודתו, כמצות האב על בנו והאדון על עבדו, ויש בחכמה מצות כמו מצות התורה שמחויב לעשותם, ועז"א "ומצותי תצפון אתך", שהצפינה היא שישמרם תמיד בלבו ולא ישכחם, כמ"ש למען תזכרו ועשיתם את כל מצותי, ויש בה אמרים, כמו המוסרים שבתורה ודברי אמונות ודעות וצריך לקחת אותם ולקבלם:
ביאור המילות
"אמרי ומצותי". עי' ההבדל בין אמירה ובין מצוה בס' התו"ה פ' צו (סי' א') ועל המצוה לא יפול לשון לקיחה, כמ"ש לקמן (י' ח') על חכם לב יקכ מצות, ויצדק עליהם לשון שמירה וצפונה, בל יליזו מנגד עיניו:
בני אם תקח אמרי ומצותי תצפן אתך — מלת אם על דרך התנאי, כאדם האומר לחבירו: אם תעשה כך וכך. וכל ד' פסוקים הראשונים תנאי, והשכר: "אז תבין יראת ה'" (פסוק ה).
בני אם תקח אמרי — כלומר, תקבלם לשומרם היטב, וזה טעם ומצותי תצפון אתך.
ובמדרש: אימתי תקרא אתה בני? כרשתקח אמרי ומצותי תצפון אתך; היה מצפינם ומחבבם, כאדם שיש לו מרגלית ומצפינה, כך תהא יגע בתורה בהצנע לכת. הטעם, שלא תהיה כוונת האדם בעשיית המצוות אלא לשם המצוה.
