מ"ג מלכים ב ט לז

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי


מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
והית [והיתה] נבלת איזבל כדמן על פני השדה בחלק יזרעאל אשר לא יאמרו זאת איזבל

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
והית [וְהָיְתָה] נִבְלַת אִיזֶבֶל כְּדֹמֶן עַל פְּנֵי הַשָּׂדֶה בְּחֵלֶק יִזְרְעֶאל אֲשֶׁר לֹא יֹאמְרוּ זֹאת אִיזָבֶל.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
והית וְֽהָיְתָ֞ה נִבְלַ֣ת אִיזֶ֗בֶל כְּדֹ֛מֶן עַל־פְּנֵ֥י הַשָּׂדֶ֖ה בְּחֵ֣לֶק יִזְרְעֶ֑אל אֲשֶׁ֥ר לֹא־יֹאמְר֖וּ זֹ֥את אִיזָֽבֶל׃


רש"י

לפירוש "רש"י" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"כדומן" - תרגומו כזבל

מצודות

לפירוש "מצודות" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

 

מצודת דוד

"זאת איזבל" - כי רוב הגוף אכלו הכלבים והנשאר לא היה שמה עליה פרק י

"כדומן" - כזבל המפוזר בארץ כן היו אבריה מפוזרים 

מצודת ציון

"כדומן" - כזבל כמו (ירמיהו ח ב)לדומן על פני האדמה

מלבי"ם

לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק ליתר הפירושים על הפסוק

"והיתה". ר"ל ומה שלקחו את הגוף והשאירו הגלגולת וכפות הידים, מפני שאמר "שתהיה נבלת איזבל כדומן" שמשליכים אותו "אל פני השדה", וכן גררוה לשדה נבות: "אשר לא יאמרו זאת איזבל". ולכן נכרת הראש ופרצוף פנים בל יוכר כלל שהיא איזבל: