מלבי"ם על מלכים ב ט
<< · מלבי"ם · על מלכים ב · ט · >>
(א) "ואלישע". הנה ה' אמר לאליהו לך ומשחת את חזאל למלך על ארם ואת יהוא למלך על על ישראל ואת אלישע בן שפט תמשח לנביא תחתיך, ואת אלישע משח לפני הסתלקותו, ויען שהגזרה שנגזרה על אחאב האריך ה' אפו להביאה בימי בנו, ציוה אל אלישע שיעשה זה כנ"ל (מ"א יט, טו), עז"א ויהי נא פי שנים ברוחך אלי, שימסר שני הדברים האלה אליו, שהגם שהוא פורעניות רצה לנקום נקמת דמי הנביאים ועבד ה'. ואחד שספר בס' הקודם שמשח את חזאל על ארם, ספר ששלח א' מבני הנביאים, והוא יונה בן אמתי לקבלת חז"ל, למשוח את יהוא. וגם כי היה הזמן הזה נכון לזה באשר כל ישראל היו שומרים ברמות גלעד והמלך חולה ביזרעאל באין עוזר וסומך לא מן העם ולא מעצמו כי חולה הוא, ואם יתועדו השרים עם יהוא בקשר המרד בנקל יקימו מזימות לבבם, ולכן צוה שיחגור מתניו לרוץ מהרה:
(ב) "ובאת שמה". ר"ל אם תלך במרוצה תמצא שם יהוא בן נמשי עם שאר השרים. גם יל"פ שיען שהנביא לא הכיר את יהוא צוהו שבבואו יראה את יהוא בעיר, כדי שיכירו, ואח"כ יבא בעת שישב בין אחיו ויקים אותו מתוכם, ואז תביא אותו חדר בחדר בל יודע להעם שעי"כ יודע למלך, וצוה שימשחהו בשמן אפרסמון (מעין המשיחה בשמן המשחה שלא נתיחדה רק למלכי בית דוד), והיה זה לקיימו ולפרסמו למלך מפני המחלוקת, וצוה שינוס תיכף ולא ימתין שם:
(ד) השאלות (ד) למה כפל הנער הנער הנביא?:
"וילך הנער הנער הנביא". ר"ל כי אלישע לא אמר לו רק שיאמר משחתיך למלך על ישראל, והוא הוסיף דברים מצד שהיה נביא בעצמו וידע מנבואת אליהו, וגם השיג יתר הדברים בנבואה, וז"ש שהלך מצד שהוא הנער הנביא שהוא נביא בעצמו:
(ה) "אל מי מכלנו". ר"ל כי מ"ש "דבר לי אליך", י"ל שלא היה מקפיד על יהוא ביחוד, רק רצה לדבר אל א' מהם יהיה מי שיהיה ושפגש במקרה אל יהוא, והשיב "אליך השר", דוקא, אליך ביחוד:
(ו) השאלות (ו) למה הוסיף שם אלהי ישראל ומלות על עם ה', שלא אמר אלישע? וכן יתר הדברים שדבר מעצמו?:
"כה אמר ה' אלהי ישראל". הוסיף שם אלהי ישראל שלא א"ל אלישע, וכן הוסיף על "עם ה'", ר"ל שתמשח על "עם ה'" יראי ה' ושומרי מצותיו, והמושח אותך הוא אלהי ישראל שנקרא כן בשעה שהם צדיקים ומקיימים תורתו, ר"ל שתפר עבודת הבעל ותעבדו את ה' עם עמו ויראיו:
(ז) "והכית". ובזה צוה לו, א] שיכה בית אחאב שהם עובדי הבעל, ושינקום מאיזבל דמי עבדי ה':
(ח) ונגד מ"ש והכית את בית אחאב מפרש בפרט "שיאבד כל בית אחאב". ב] "והכרתי". ר"ל שישמיד את בניו ומיודעיו:
(ט) ג] "ונתתי". שלא יקום ממנו יורש עצר, כמו שנשמד בית ירבעם ובעשא:
(יב) השאלות (יב) מהו כזאת וכזאת? מה הוסיף בדבריו?:
"כזאת וכזאת". ר"ל שחוץ מזה ספר מה שצוה להכות כל בית אחאב, ועז"א "כזאת וכזאת", ועקר מה שא"ל שמשחו למלך אל ישראל:
(יג) "וימהרו". והנה היה מהשגחת ה' שכולם שמעו לדבר הנביא והמליכו אותו, הגם שקראו אותו תחלה בשם משוגע היתה הערת אלהים בלבם להסכים על הדבר:
(יד - טו) השאלות (יד - טו) למה ספר שנית שיורם מתרפא ביזרעאל שכבר אמר זה בס"ס הקודם?, ואמר שלשית בפט"ז כי יורם שוכב שמה, שכ"ז דברי מותר? וכן מ"ש שאחזיה ירד לראות את יורם כבר אמר בס"ס הקודם:
"ויתקשר". ר"ל והזמן היה מוכשר מאד לזה כי כל ישראל היו מקובצים "ברמות גלעד מפני חזאל". וטרודים במלחמה:
"והמלך". היה חולה ולא היה נמצא בין החיל, רק "מתרפא ביזרעאל", נפרד מכל בני חילו, לכן בקש יהוא שלא יצא פליט מן העיר, שאם יודע להמלך יברח משם ובתוך כך ישיג עזרה מבני חילו. ובהיות יהוא בטוח שלא יודע להמלך ושישיגהו ביזרעאל:
(טז) "רכב לשם". ומפרש כי ידע ששם ימצא את יורם וגם את אחזיה, ושם יהרגם בקל בהיותם נפרדים מן העם:
(יט) השאלות (יט - כא) למה בראשון אמר וילך לקראתו ובשני אמר ויבא אליהם? בראשון אמר בא עד הם ובשני אמר בא עד אליהם?:
"ויבא אליהם". הראשון "הלך לקראתם" מרחוק ירא מגשת, והשני שידע שאין סכנה לו כי לא עשו רע להראשון "בא אליהם", ולכן בראשון אמר "בא עד הם" ובשני אמר בא עד "אליהם":
(כא) "ויצא יהורם" וכו' "ויצאו לקראת יהוא". ר"ל שיצאו כדי שלא יהיו בעיר, כי כבר נפל ספק בלבם והתיראו מלהיות בעיר, ולכן כתיב "ויצאו ויצאו", שבצד א' יצאו לקראת יהוא לראות מרחוק מה ענינו, ומצד אחר יצאו שלא יהיו בעיר ושאם יראו שהוא קשר יברחו משם על סוס ורכב:
(כב) "ויהי כראות". ר"ל תיכף כשראהו מרחוק, כי נשמר מלהתקרב אליו כנזכר, וכפי המבואר יורם התקרב יותר עד שיעור שראה את יהוא ושמע קולו מרחוק, ואחזיה עמד רחוק מיהורם, וכשהפך יורם צעק אל אחזיה שינוס כי יש מרמה וקשר:
(כג) "ויהוא". קדם והכריעו בקשתו, וזה היה רחוק ממקום יהוא שהיה בחלקת נבות:
(כה) השאלות (כה) למה אמר ב"פ שא השליכהו בחלקה?:
"שא השלכהו". כי מקום שהומת שם היה רחוק מחלקת נבות, וצוה שהשליש ישאהו וישליכהו שם. ובאר לו כי עליו הוטל זה, "כי הם שניהם רכבו צמדים אחר אחאב בעת שנבא עליו אליהו את המשא הזה", והיה זה בהשגחה שהם שניהם שהם עדים על הנבואה הזאת ימלאו דבר ה' וידם תבצענה, ולכן אני הייתי ההורג אותו, ועליך מוטל לישא את פגרו אל החלקה הזאת באופן שהחץ שירה עליו הלך מחלקת נביא ששם עמד יהוא, ובדקר יביא פגרו שנפל מרחוק אל החלקה הזאת להיות מאכל לכלבים שמה:
(כו) "אם לא". זה היה המשא, מלת "אם לא" הוא לשון שבועה (כמו (ישעיה ה, ט) "אם לא" בתים רבים לשמה יהיו), שהיה גז"ד בשבועה שתתקיים בהכרח, וה' נשבע לשלם לו בחלקה הזאת, במקום הרשע שמה המשפט, ולכן "שא השליכהו בחלקה כדבר ה'":
(כז) השאלות (כז) וימת שם, זה סותר להנאמר בד"ה שמת בשומרון?:
"וינס מגדו וימת שם". ובד"ה (ב' כב, ט) אומר שלכדוהו והוא מתחבא בשומרון ויביאהו אל יהוא וימיתהו, ומבואר בד"ה (שם, ח) שמת אחר שמתו אחי אחזיה שזה היה בעת שבא יהוא לשומרון, וי"ל שהיה מתחבא בשומרון ואחר שבא יהוא לשומרון יצא לברוח למגידו וילכדהו במגידו ויביאהו אל יהוא וימיתהו. ושני המעשים אמת והשלים עזרא מה שקצר בספר מלכים:
(כט) השאלות (כט) סותר להנאמר למעלה (ח, כה) בשנת שתים עשרה:
"ובשנת אחת עשרה". ולמעלה (ח, כה) אמר בשנת שתים עשרה, כי יורם אביו חלה שנה א' והמלך בחיי אביו, וזה בשנת י"א ליורם, ואחר מות אביו המלך שנית, וזה בשנת י"ב ליורם. וספר זה פה להודיע שמלכותו לא היה ברצון כולם, כמ"ש בד"ה (שם, א) וימליכו יושבי ירושלים את אחזיה, כי שאר בני יהודה לא היה דעתם נוחה ממנו, רק שהמלך בחיי אביו ובחרו אותו ברצון אביו, וע"כ לא באו חילו (שעמדו ברמות גלעד) לריב ריב מלכם ולהצילו:
(ל) "ותשם בפוך". היא חשבה שתמצא חן בין שרי החיל, ושימצא מי מהם שיחזיק בידה נגד העבד המורד באדוניו, ולכן אמרה "זמרי הרג אדוניו", להזכיר כי זמרי נהרג ולא אבו ישראל להמליך את המורד והורג אדוניו:
(לה) "ולא מצאו בה כי אם הגלגולת". הנה היעוד היה שיאכלו אותה הכלבים בחלק יזרעאל, דהיינו בחלקת השדה ששם הומת נבות, והיא הומתה בעיר רחוק מן החלקה, והכלבים לקחו את גויתה ונשאוה לחלקת נבות ושם אכלוה, ולא מצאו במקום שהומתה רק הגלגולת וכפות ידים ורגלים, והשיעור שמטמא באהל הוא רוב בנינו או רוב מנינו (כמ"ש בפ"ב דאהלות מ"א), ורוב בנין דהיינו השדרה והשוקים והירכים נלקח משם, רוב מנין העצמות שהם כפות הידים והרגלים והגלגולת שהם קכ"ח עצמות נשארו ונקברו, ועז"א:
(לו) "דבר ה' הוא". שמה שלקחוה הכלבים לחלקת נבות מפני "שה' דבר בחלק יזרעאל יאכלו הכלבים":
(לז) "והיתה". ר"ל ומה שלקחו את הגוף והשאירו הגלגולת וכפות הידים, מפני שאמר "שתהיה נבלת איזבל כדומן" שמשליכים אותו "אל פני השדה", וכן גררוה לשדה נבות: "אשר לא יאמרו זאת איזבל". ולכן נכרת הראש ופרצוף פנים בל יוכר כלל שהיא איזבל: