מלבי"ם על מלכים ב ח

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

<< · מלבי"ם · על מלכים ב · ח · >>

(א) השאלות (א - ו) למה יספר המעשה הזה שהוא ענין פרטי ואין שם לא נס ולא ענין כללי?:

"ואלישע דבר". זה היה מקודם מעת שהתחילו שני הרעב, ולכן הקדים השם אל הפעל: "אל האשה אשר החיה את בנה". י"ל בדרך הדרוש כי היה בכח אלישע לבטל גזרת הרעב, רק ע"י שהחיה את בנה ולקח מפתח של תחיה לא היה יכול ליקח מפתח של פרנסה, כמש"פ חז"ל שמטעם זה בעת שהוצרך אליהו להחיות בן הצרפית הוצרך להחזיר מפתח של גשמים: "כי קרא ה' לרעב". ר"ל כבר יצאה הגזרה מאת ה', וגם כבר התחילה, כי "בא אל הארץ" וימשך "שבע שנים":

(ב) "ותקם האשה ותעש כדבר איש האלהים". כי בעצמה לא היתה יוצאת מא"י לח"ל בל תענש כמו שנענש אלימלך (רות א, א - ג), בפרט שגם היא היתה אשה חשובה, רק אחר שהיה ע"פ נביא עשתה כן:

(ד) "והמלך". יספר איך עמד לה זכות אלישע, והזמין ה' שבאותו עת שבאה לפני המלך דרש המלך מגחזי שיספר לו כל הגדולות שעשה אלישע היינו הנפלאות שלא ידע מהם המלך, עז"א "את כל":

(ה) "ויהי". ובעת שספר לו מן המת שהחיה, באה האשה, וגחזי החזיק אמתת דבריו במה שאמר "זאת האשה וזה בנה":

(ו) "וישאל". והמלך שאל אותה וכוונו דבריהם, שמזה ידע אמתת הספור: "ויתן לה המלך סריס אחד". הנה כפי הדין הי"ל לשאול תחלה את המחזיק פן יטעון שקנה השדה כיון שאכל שני חזקה, וכן היה צריך שהיא תביא ראיה שהיה השדה שלה, אולם כיון שגחזי נמצא שם העיד שכדבריה כן היא שהשדה והבית שלה, כי הכיר עניניה. וי"ל שהיה אז שעת חירום בין פלשתים לא"י, כי בשנה הי"ב ליהורם שזה היה סוף ז' שני רעב פרצו פלשתים ביהודה (כמ"ש בד"ה ב' כא), ומסתמא היה להם מלחמה מקודם שלכן הרגו כל בית המלך כנזכר שם, והיתה המלחמה ד' שנים מקודם, בענין שבסוף שלש שנים הראשונים שהיתה בארץ פלשתים היה שעת חירום ואין מועילה חזקה (כמ"ש בחושן משפט סי' קמג), לכן צוה להשיב לה כל אשר לה הבית והשדה ואת התבואות, לא שכר הדירה:

(ז) "ויבא אלישע דמשק". פי' שבא בעבורה של עיר, לא לדמשק ממש, שכן משמע מלשון "בא איש האלהים עד הנה", ומלשון "לך לקראת איש האלהים", שמשמע שעדיין לא היה בעיר, וכמו ויהי בהיות יהושע ביריחו (יהושע ה, יג), שפי' שהיה בעבורה של עיר, וע"כ אמרו חז"ל (סוטה מז א) שבא להחזיר את גחזי בתשובה, שמסתברא שגחזי בשהיה מצורע ישב חוץ לעיר ולשם בא אלישע, שאחר שנדחה מאלישע יצא לח"ל, ואפשר בא לבקש שכר מנעמן שצרעתו נדבקה בו:

(י) השאלות (י) אם הראהו ה' שימות איך צוה שיאמר לו שיחיה?:

"והראני ה'". פי' שמן החולי הזה יחיה, ובכ"ז ימות מסבה אחרת, שכן היה שחזאל המית אותו ע"י המכבר:

(יא) "ויעמד". ת"י ואסחר ית אפוהי ואוריך עד סגי:

(טו) "ויקח". זה עשה חזאל כדי להמיתו ע"י שנצטנן, והוא א"ל שרפואה הוא עושה, וזה הבין מדברי הנביא שהוא ימיתהו:

(טז) "ובשנת חמש". לדעת חז"ל בסדר עולם נחשבו החמש שנים אלה ליהושפט, וממלחמת רמות גלעד שאז היה ראוי שיהרג כיון שהלך לעזור לרשע וכשצעק אל ה' הוסיף לו ז' שנים, ולבסוף חמש שנים מאותו שעה, שהיה חמש שנים ליהושפט מלך יהודה המליכו את יהורם בן יהושפט על יהודה ומלך ב' שנים בחיי אביו, ומ"ש למעלה (א, יז) וימלך יורם בשנת שתים ליורם בן יהושפט, לפי שיהושפט נתן הממלכה ליורם בשובו מרמות גלעד כמ"ש בד"ה, ומנו מאותו שעה גם ליורם, אבל לא המליכו מלכות שלמה כ"א ב' שנה קודם מותו, ולפ"ז צ"ל שעקר החשבון ליהושפט לא ליורם, דהא אחזיה מלך באמצע שתי שנים. והרד"ק פי' שחסר מלת מת, והרלב"ג פירש שמפני החיתון שהיה ליהושפט עם אחאב היה יהושפט מולך ומנהיג מלכות ישראל (אחרי שמת אחאב) עם מלך ישראל, כי היו חולקים לו כבוד מפני שהיה זקן ושהתחתן עם אביהם, ופירש "בשנת חמש ליורם ויהושפט", כי שניהם הנהיגו את המלכות משמלך יהורם בן אחאב. וכן משמע בד"ה שיהושפט הנהיג את ישראל, כמ"ש (בד"ה ב' יט, ד) וישב ויצא בעם מבאר שבע עד הר אפרים וישיבם אל ה' אלהי אבותיהם, וזה היה במלכות אפרים, ונאמר ביהורם בן אחאב (לעיל ג, ב) ויעש הרע רק לא כאביו וכאמו ויסר את מצבת הבעל אשר עשה אביו, שזה גרם שותפות יהושפט:

(יט) "ולא אבה ה' להשחית". הנה בברית אשר כרת ה' לדוד הבטיחו שאם יעזבו בניו את תורת ה' יענשם ולא יסיר מהם המלוכה, כמ"ש (ש"ב ז, יד - טו) אשר בהעוותו והוכחתיו וכו' וחסדי לא יסור וכו', ובתהלות (פט, לא - לד) אם יעזבו בניו תורתי וכו' ופקדתי בשבט וכו' וחסדי לא אפיר וכו', אולם על בני הבנים שמרדו יש תנאי שיסיר המלוכה מהם, כמ"ש תהלות (קלב, יב) אם ישמרו בניך בריתי וכו' גם בניהם עדי עד ישבו לכסא לך, ולכן תמצא במלכות יהודה שבני מלכים הרשעים אם אחזו מעשה אבותיהם בידיהם לא נתקיימו, כמו אבים בן רחבעם, ויהואחז בן יהורם, אבל יורם עצמו לא הסירו ממלוך, שעז"א "שלא אבה ה' להשחית את יהודה למען דוד שהבטיחו לתת לו ניר בבניו כל הימים", ר"ל שהבנים יתקיימו כל הימים ואף שיחטאו, שרק בניהם אם יחטאו יסירם תיכף ממלכות, אבל הם יוסרו בשבט אנשים, כמו שיסר את רחבעם ע"י שישק, וכן מרדו אדום ביהורם, שמימי דוד לא היה להם מלך והיו נכנעים תחת ידו ועתה מרדו בו:

השאלות (כ - כב) אם הכה את אדום איך לא הכניעם? ולמה אמר ב"פ שפשע אדום?:

(כא) "ויעבר". וכבר הגיע יורם לתכלית החולשה שירא להלחם עמהם ביום רק "קם לילה", ומבואר בד"ה (ב' כא, ט) שעבר עם שריו וכל הרכב עמו, ובכ"ז ירא להלחם ביום. והגם שקם לילה לא "הכה" רק "את אדום הסובב אליו", ר"ל אשר היה סביב לירושלים, "ואת שרי הרכב", ולא גמר המלחמה: "וינס העם". ר"ל עם ישראל: "איש לאהליו". ויראו להלחם:

(כב) ועי"כ "ויפשע אדום" לגמרי, וכן לבנה שהיתה ממלכות יהודה פשעו בו:

(כג) "ויתר דברי יורם". כתוב בד"ה (ב' כא) שהרג כל אחיו בני המלך, ושהדיח את יושבי יהודה וה' העיר עליו רוח הפלשתים והערבים, וכבשו את יהודה וישבו כל נשיו ובניו ולא לנשאר רק יהואחז קטן בניו, והוא מת בחלאים רעים:

(כד) "ויקבר עם אבותיו". בד"ה (שם, כ) נזכר שלא נקבר בקברות המלכים:

(כו) "בן עשרים ושתים שנה". ובד"ה (שם כב, ב) כתוב בן ארבעים ושתים? ומלבד שסותר לכאן א"א זה כלל, דהא כל ימי יורם אביו היו ארבעים שנה, ואיך היה בנו בן מ"ב במותו? ופי' הרד"ק שיורם חי יותר מארבעים שנה, ולא מנה מימי מלכותו אלא שמונה שנה שמלך בחזקתו אבל מעת שנפל לידי הערבאים וחלה לא מנה, ומאז מלך בנו והיה בן עשרים ושתים כמ"ש כאן, וזה נמשך עשרים שנה שחי יורם בחליו, וכשמת היה אחזיה בן ארבעים ושתים, כמ"ש בד"ה, וימי מלכות אחזיה אחרי מות אביו היה רק שנה אחת. ואני מתפלא מאד, הא אחזיה מת ביחד עם יורם בן אחאב, ויורם בן אחאב לא מלך רק י"ב שנה, ואיך יתכן שהיו עוד עשרים שנה באמצע? וחז"ל פי' בסדר עולם, שר"ל שהיה בן ארבעים ושתים מהתחלת מלכות עמרי, ור"ל שנגזר על מלכות עמרי שלא ימשך רק מ"ב שנה, ואח"כ ימח מארץ זכרו וזכר בניו, ואחזיה שהיה ג"כ נכד לעמרי מצד אמו מלך בשנה ההיא וע"כ נהרג ביחד עם בית אחאב לקיים מ"ש (מ"א כא, כא) והכרתי לאחאב משתין בקיר, ועז"א ושם אמו עתליה בת עמרי וילך בדרך בית אחאב, ר"ל שהיה נצר משרשו וגם הלך בדרכו, ולכן עמו נפל שדוד, ולמעלה אמר שיהורם נשא בת אחאב וקראה בת עמרי שבני בנים כבנים: "וילך את יורם". זה היה נסבה מה' למען יאבד עם בית אחאב כמ"ש בד"ה (ב' כב, ז):