מ"ג מלכים ב ד מא
<< · מ"ג מלכים ב · ד · מא · >>
כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
ויאמר וקחו קמח וישלך אל הסיר ויאמר צק לעם ויאכלו ולא היה דבר רע בסיר
מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וַיֹּאמֶר וּקְחוּ קֶמַח וַיַּשְׁלֵךְ אֶל הַסִּיר וַיֹּאמֶר צַק לָעָם וְיֹאכֵלוּ וְלֹא הָיָה דָּבָר רָע בַּסִּיר.
עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וַיֹּ֙אמֶר֙ וּקְחוּ־קֶ֔מַח וַיַּשְׁלֵ֖ךְ אֶל־הַסִּ֑יר וַיֹּ֗אמֶר צַ֤ק לָעָם֙ וְיֹאכֵ֔לוּ וְלֹ֥א הָיָ֛ה דָּבָ֥ר רָ֖ע בַּסִּֽיר׃
מצודות
• לפירוש "מצודות" על כל הפרק •
מצודת דוד
"ולא היה" - רצה לומר וכן היה כי לא היה מעתה דבר ארסי וממית
"ויאמר" - אלישע אמר החזירו הנזיד אל הסיר וקחו קמח לתת בסיר ואז יוסר הארס
"צק לעם" - עתה שפוך אל הקערות ויאכלומלבי"ם
• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •
"ויאמר וקחו קמח". על תיקון העבר שלא יהיה סם ממית היה די כשיאמר הנביא שירפא המזיק, ובפרט שזה דרך הנס לרפאות המזיק במזיק כמוהו, וכמו בנס של המים שהשליך שם מלח, וכמ"ש חז"ל שהקב"ה מכה באיזמל ומרפא באיזמל, אבל על תיקון העתיד שיתהפך לחומר מזין הגוף השליך שם קמח, כי אין מדרך הנס שיברא יש מאין רק יש מיש, והסס הממית הוא ההפך מטבע המזין את הגוף כי הוא מחריבו ומהרסו, והגם שהסיר ממנו המזיק עדיין אין בו דבר שיזין הגוף, וע"י שהשליך שם קמח חל על המעט קמח הברכה עד שהיה כולו ראוי למזון, ועי"כ אמר "צק לעם ויאכלו", וגם "לא היה דבר רע בסיר", כי זה רפא מעיקרא עד שגם האנשים שאכלו מכבר לא הזיק להם כי לא היה דבר רע בסיר מעיקרא:
<< · מ"ג מלכים ב · ד · מא · >>