מ"ג מלכים א יב טו
<< · מ"ג מלכים א יב · טו · >>
מקרא
כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
ולא שמע המלך אל העם כי היתה סבה מעם יהוה למען הקים את דברו אשר דבר יהוה ביד אחיה השילני אל ירבעם בן נבט
מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וְלֹא שָׁמַע הַמֶּלֶךְ אֶל הָעָם כִּי הָיְתָה סִבָּה מֵעִם יְהוָה לְמַעַן הָקִים אֶת דְּבָרוֹ אֲשֶׁר דִּבֶּר יְהוָה בְּיַד אֲחִיָּה הַשִּׁילֹנִי אֶל יָרָבְעָם בֶּן נְבָט.
עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וְלֹא־שָׁמַ֥ע הַמֶּ֖לֶךְ אֶל־הָעָ֑ם כִּֽי־הָיְתָ֤ה סִבָּה֙ מֵעִ֣ם יְהֹוָ֔ה לְמַ֜עַן הָקִ֣ים אֶת־דְּבָר֗וֹ אֲשֶׁ֨ר דִּבֶּ֤ר יְהֹוָה֙ בְּיַד֙ אֲחִיָּ֣ה הַשִּֽׁילֹנִ֔י אֶל־יָרׇבְעָ֖ם בֶּן־נְבָֽט׃
מצודות (כל הפרק)
מצודת דוד
"אל ירבעם" - אשר הוא ימלוך
"כי היתה סבה" - רצה לומר לא בעבור גודל סכלותו השיב מה שהשיב כי אם מה' היתה
"אל העם" - אשר שאלו להקל עולם
מצודת ציון
"סבה" - ענין הקפת הדבר והגורם להמלבי"ם (כל הפרק)
"ולא שמע". אין ספק שעוד התוכחו עמו והראו לו כי לא במקל חובלים ימשול בם נגד רצונם, והיה ראוי שישמע אל העם ויראה אחרית דבר מראשיתו, רק " שהיה זה סבה מעם ה' למען הקים את דברו אשר דבר ה' ביד אחיה השילוני אל ירבעם בן נבט", ר"ל שהגם שהנבואה שינבא הנביא לרעת איש אחד תשתנה לפעמים אם ייטיב האיש מעשהו, לא כן אם מעורב בה טובה לאיש אחר כמו פה שרעת רחבעם היתה הבטחת טובה לירבעם, ועז"א אשר דבר ה' אל ירבעם, שה' הוא מדת הרחמים המורה הבטחת הטוב, ונבואה כזאת לא תשתנה בשום אופן:
<< · מ"ג מלכים א · יב · טו · >>