מ"ג מלכים א א א
מ"ג מלכים א · א · א · >>
כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
והמלך דוד זקן בא בימים ויכסהו בבגדים ולא יחם לו
מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וְהַמֶּלֶךְ דָּוִד זָקֵן בָּא בַּיָּמִים וַיְכַסֻּהוּ בַּבְּגָדִים וְלֹא יִחַם לוֹ.
עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וְהַמֶּ֤לֶךְ דָּוִד֙ זָקֵ֔ן בָּ֖א בַּיָּמִ֑ים וַיְכַסֻּ֙הוּ֙ בַּבְּגָדִ֔ים וְלֹ֥א יִחַ֖ם לֽוֹ׃
תרגום יונתן
רש"י
רד"ק
בא בימים. בימי הזקנה חלש ונפל למטה ואע"פ שלא היה אלא בן שבעים שנה, מפני המלחמות אשר נלחם תשש כחו וקפצה עליו הזקנה. והזקן, כל זמן שהולך ומזקין, החום הטבעי הולך וחסר- לפיכך 'ויכסוהו בבגדים ולא יחם לו', ויש בו דרש שכל המבזה את הבגדים לסוף אינו נהנה מהם- ולפי שכרת דוד את כנף המעיל אשר לשאול לא נהנה מהבגדים לעת זקנתו, וזה הדרש רחוק. ויש עוד בו דרש קרוב מזה: כי בראות דוד המלאך וחרבו שלופה בידו, נבעת ונצטנן כמו שכתוב 'כי נבעת מפני חרב המלאך'.
ולא יחם לו. ולא יחם בשרו לו. כמו 'ויחם בשר הילד' וכן 'וחם לאדוני המלך'. 'וחנם להם' רצה לומר וחם הבשר. ויחם- שרשו יחם מבנין הקל והוא כתוב ביו"ד האיתן לבד, ויו"ד השרש נעלמת מהמכתב וכן 'וירא שאול מלפני דוד' 'וירש זרעך' ואחרים זולתם:רלב"ג
מצודות
• לפירוש "מצודות" על כל הפרק •
מצודת ציון
"יחם" - מלשון חמימות
מצודת דוד
"ויכסהו" - עם שהיו מכסים אותו בבגדים מכל מקום לא היה בשרו מתחמם
"זקן בא בימים" - כי זקן יאמר בלשון בני אדם על המוחש הנראה באדם מלובן השער והקמטת הפנים ולפעמים תקדים לבוא בלא עת ולזה פירש ואמר בא בימים כאומר הזקנה בא בזמנו לפי הימיםמלבי"ם
• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •
שיבואו בספר שמואל אשר יוחד לעניני דוד ולהשלים שם ספוריו עד יום מותו וספר זה יתחיל מעניני שלמה וספוריו? ולמה נכתב ענין אבישג השונמית ושהיה דוד זקן ויכסוהו בבגדים ולא יחם לו, מה תועלת יש בספורים אלה? מה ראה אדוניה לעשות הדבר הזה בחיי אביו, וכי לא ידע כי יחר אף דוד עליו ולא יפיק התכלית הנרצה? ובשגם שלא נמשכו אחריו כל ישראל כמו עם אבשלום רק יואב ואביתר לבדו, וטוב הי"ל להמתין עד מות אביו ואז יעשה מה שלבו חפץ:
"והמלך דוד". כבר כתב מהרי"א שמה שלא נכתבו דברים האלה בספר שמואל, שהוא מיוחד אל ספורי קורות דוד, הוא כי רצה לכתוב בספר הזה דברים הכוללים כל עניני שלמה והמשחתו, כי המשחת שלמה ומחלוקת אדוניהו עליו וכל הנמשך יתיחס אל ספורי שלמה. אמנם למה ספר ענין אבישג השונמית, נתן בזה טעמים בלתי עצמיים כפי דעתי, ואנכי אחשוב כי באשר הסבה שהניעה את לב דוד להמליך את שלמה באותו היום שהמליכו בחייו היה מחלוקת אדוניה אשר רצה להחזיק מלכות בלא דעת אביו, ומטעם זה משחו את שלמה הגם שמלך בן מלך א"צ משיחה (כמ"ש בספרא מכלתא דמלואים, ובגמ' דכריתות ה א, והוריות יא ב), מ"מ משחו את שלמה מפני מחלקותו של אדוניה, ולכן הוכרח הכותב להקדים ענין אדוניהו. ואולם באשר גם זה היה לו סבה בהכרח, כי מה ראה אדוניה לעשות האולת הזאת, למלוך בחיי אביו בלא דעתו, ולא ידע כי יתודע הדבר לאביו ומלבד שלא ישיג התכלית עוד ישנאהו על כי חשב למרוד בו, ויקדים להמליך את שלמה כאשר היה כן באמת, ואם אבשלום מרד על פני אביו קשר קשר ויט כל ישראל אחריו, לא כן אדוניה שלא היו דבריו רק עם יואב ואביתר, וטוב היה לו להמתין עד ימות אביו, שאז יעשה מה שלבו חפץ, לכן הקדים הסבות שהניעו את הדבר הזה, הנה לא ירא שיהיה כמורד במלכות אביו כמו אבשלום, כי אבשלום עשה זה בעוד מלך דוד ועשה חיל, וזהו און ומרד להעביר את אביו בעוד כחו חזק להנהיג ולמשול, לא כן עתה המלך היה "זקן וגם בא בימים", רצה לומר זקן באפיסת כחותיו וגם היה בן שבעים, וכבר הפסיק מלהנהיג ולמלוך כי שכב על ערש "מכוסה בבגדים: ולא יחם לו". פי' המפ' שלא היה מחמם א"ע (ושרשו יחם והיו"ד אית"ן מהקל) כי אפס חומו הטבעי, ולכן לא הועילו הבגדים שהם אין מחממים בעצם רק שומרים האויר המקיף שלא יקררהו, ובזה לא היה מקוה
עוד להתחזק ולמלוך כי אפסו כחותיו, ונדמה בענין המלוכה כאילו אינו בעולם והגיע העת שבניו ינהיגו את המלכות תחתיו:מנחת שי
• לפירוש "מנחת שי" על כל הפרק •
מ"ג מלכים א · א · א · >>
מסורה
והמלך דוד ג' ר"פ בקריאה וסי' "והמלך דוד זקן בא בימים". "והמלך דוד שמע את כל הדברים". "שלח אל צדוק ואל אביתר הכהנים".