מ"ג מלאכי א יב
מקרא
כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
ואתם מחללים אותו באמרכם שלחן אדני מגאל הוא וניבו נבזה אכלו
מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וְאַתֶּם מְחַלְּלִים אוֹתוֹ בֶּאֱמָרְכֶם שֻׁלְחַן אֲדֹנָי מְגֹאָל הוּא וְנִיבוֹ נִבְזֶה אָכְלוֹ.
עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וְאַתֶּ֖ם מְחַלְּלִ֣ים אוֹת֑וֹ בֶּאֱמׇרְכֶ֗ם שֻׁלְחַ֤ן אֲדֹנָי֙ מְגֹאָ֣ל ה֔וּא וְנִיב֖וֹ נִבְזֶ֥ה אׇכְלֽוֹ׃
תרגום יונתן
רש"י
מצודות
• לפירוש "מצודות" על כל הפרק •
מצודת דוד
"וניבו" - ר"ל ניב אמרי המזבח השגור בפיכם לדבר בו הוא לומר הנה מאכלו ההושם עליו הוא נבזה ומתועב והוא כפל ענין בע"ש
"ואתם" - אבל אתם מחללים את ה' במה שאתם אומרים שלחן ה' והוא המזבח מתועב הוא על כי נזרק עליו הדם ונקטר עליו החלב דברים שנפש האדם קצה בהם ובעבור זה תקריבו גם בעלי מומין כמ"ש למעלה
מצודת ציון
"וניבו" - ענין אמירה כמו בורא ניב שפתים (ישעיהו נז)
"אכלו" - מאכלומלבי"ם
• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •
- א) דברים הקרבים על המזבח לה' כמו חלב ודם הקרבנות ועל זה תאמרו שהוא מגואל,
- ב) הפירות והתנובה שלו, דהיינו הבשר קדש הנאכל לכהנים, כמו בשר החטאת והאשם, והנאכל לבעלים כמו בשר קדשים קלים, שאוכלים אותו משלחן גבוה, כמ"ש כהנים משלחן גבוה קאכלי, וזה "ניבו" ר"ל תנובתו ופרי השלחן, ע"ז תאמרו כי נבזה אכלו, אתם מבזים מאכל בשר קדש והוא נבזה בעיניכם:
ביאור המילות
"וניבו". פריו כמו תנובת שדה, והיינו הנאכל מן הקרבן שהיא התנובה שלו: