מ"ג ישעיהו סו ו

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


ו. קוֹל שָׁאוֹן מֵעִיר קוֹל מֵהֵיכָל קוֹל יְהוָה מְשַׁלֵּם גְּמוּל לְאֹיְבָיו.

פסוק קודם II מקראות גדולות II מקראות גדולות ישעיהו II פסוק הבא

מקרא

כתיב: קול שאון מעיר קול מהיכל קול יהוה משלם גמול לאיביו

מנוקד: קוֹל שָׁאוֹן מֵעִיר קוֹל מֵהֵיכָל קוֹל יְהוָה מְשַׁלֵּם גְּמוּל לְאֹיְבָיו.

עם טעמים: ק֤וֹל שָׁאוֹן֙ מֵעִ֔יר ק֖וֹל מֵֽהֵיכָ֑ל ק֣וֹל יְהוָ֔ה מְשַׁלֵּ֥ם גְּמ֖וּל לְאֹיְבָֽיו׃


מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)


קול, מצייר כי שומע "קול שאון מן העיר" שהוא מהמון העיר אשר בירושלים, שנית מצייר ששומע "קול שאון מן ההיכל" והמקדש, שלישית מצייר "ששומע קול ה'" שמשלם "גמול לאויביו" זה דרך כלל, עתה יתחיל לבאר שלשה הקולות האלה בפרטות:


 

מצודות (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"קול שאון מעיר" - אז יצא קול שאון מעיר ציון וחוזר ומפרש שיצא הקול מן היכל ה' העומד בציון ולתוספת ביאור אמר שזהו קול ה' היוצא לאיים על העכו"ם לשלם גמול לאויביו הם גוג ומגוג כמ"ש ויצא ה' ונלחם בגוים (זכריה יד)

מצודת ציון

"שאון" - ענין המייה