מ"ג ישעיהו סד ט

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


ט. עָרֵי קָדְשְׁךָ הָיוּ מִדְבָּר צִיּוֹן מִדְבָּר הָיָתָה יְרוּשָׁלַ‍ִם שְׁמָמָה.

פסוק קודם II מקראות גדולות II מקראות גדולות ישעיהו II פסוק הבא

מקרא

כתיב: ערי קדשך היו מדבר ציון מדבר היתה ירושלם שממה

מנוקד: עָרֵי קָדְשְׁךָ הָיוּ מִדְבָּר צִיּוֹן מִדְבָּר הָיָתָה יְרוּשָׁלַ‍ִם שְׁמָמָה.

עם טעמים: עָרֵ֥י קָדְשְׁךָ֖ הָי֣וּ מִדְבָּ֑ר צִיּוֹן֙ מִדְבָּ֣ר הָיָ֔תָה יְרוּשָׁלִַ֖ם שְׁמָמָֽה׃


מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)


"ערי קדשך היו מדבר", ועקר הקדושה היה בא"י שהיא מוכנת להשגחת ה' וטהרת הנפש.

"ציון", אשר בה ישבו הסנהדרין ומשם תצא תורה מדבר היתה, "ירושלים" ששם היו הנביאים היתה שממה וגם נביאיה לא מצאו חזון מה':


 

מצודות (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"ערי קדשך" - הנה ערי קדשך היו חרבות כמדבר וגם ציון היתה כמדבר וירושלים היא שממה