מ"ג ישעיהו סא א

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


א. רוּחַ אֲדֹנָי יְהוִה עָלָי יַעַן מָשַׁח יְהוָה אֹתִי לְבַשֵּׂר עֲנָוִים שְׁלָחַנִי לַחֲבֹשׁ לְנִשְׁבְּרֵי לֵב לִקְרֹא לִשְׁבוּיִם דְּרוֹר וְלַאֲסוּרִים פְּקַח קוֹחַ.

פסוק קודם II מקראות גדולות II מקראות גדולות ישעיהו II פסוק הבא

מקרא

כתיב: רוח אדני יהוה עלי יען משח יהוה אתי לבשר ענוים שלחני לחבש לנשברי לב לקרא לשבוים דרור ולאסורים פקח קוח

מנוקד: רוּחַ אֲדֹנָי יְהוִה עָלָי יַעַן מָשַׁח יְהוָה אֹתִי לְבַשֵּׂר עֲנָוִים שְׁלָחַנִי לַחֲבֹשׁ לְנִשְׁבְּרֵי לֵב לִקְרֹא לִשְׁבוּיִם דְּרוֹר וְלַאֲסוּרִים פְּקַח קוֹחַ.

עם טעמים: ר֛וּחַ אֲדֹנָ֥י יְהוִ֖ה עָלָ֑י יַ֡עַן מָשַׁח֩ יְהוָ֨ה אֹתִ֜י לְבַשֵּׂ֣ר עֲנָוִ֗ים שְׁלָחַ֙נִי֙ לַחֲבֹ֣שׁ לְנִשְׁבְּרֵי־לֵ֔ב לִקְרֹ֤א לִשְׁבוּיִם֙ דְּר֔וֹר וְלַאֲסוּרִ֖ים פְּקַח־קֽוֹחַ׃


רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"יען משח" - אין משיחה זו אלא ל' שררה וגדולה

"לקרוא לשבויים דרור" - כלומר לבשר להם בשורת הגאולה

"פקח קוח" - פקח את מלקוחם ושבים והתירם

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)


"רוח ה' עלי", אשר אני אומר קומי אורי, אני אומר ברוח ה' החופף עלי לבשר הישועה העתידה, "יען משח ה' אותי", ר"ל כי יש שתי כתות

  • א) ענוים הבלתי מתרעמים כלל רק מצפים לישועה ולהם א"צ שליחות מיוחד להוכיחם, רק ה' משח אותי משיחה של גדולה שאני אהיה המבשר.
  • ב) "יש נשברי לב" הבלתי חוכים לישועה העתידה, רק לבם נשבר ונדכה על ההוה ומשתוממים על הצרות, להם שלחני בשליחות מיוחד לחבש שבר לבם להוכיח אותם בל יתיאשו כי יש תקוה:

"לקרא", אומר כי ה' שלחו לבשר שלשה ענינים. (ענין א') הגאולה העתידה, שיגאלו מיד העכו"ם, והנה יש שהם רק שבויים בשבי ויבשר כי יקרא לשבוים דרור, ויש שהם אסורים בזיקים, יבשר כי גם לאסורים יקרא פקח קוח להתיר אסוריהם:

 

מצודות (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"לקרוא" - לנבואת על שבויי ישראל שיצאו לחפשי

"ולאסורים" - לנבאות על האסורים בגולה שיפתח מאסרם וילקחו מן הגלות

"יען" - בעבור כי ה' משח אותי לבשר את הענוים ושלחני לעשות תחבושת לנשברי לב ר"ל לנבאות נחמה להמצטערים על איחור הגאולה

"רוח וגו'" - רוח נבואה מה' היתה עלי ר"ל כל התנחומין שאני אומר לא מלבי המה כי אם בדבר ה'

מצודת ציון

"יען" - בעבור

"משח" - ענין גדולה וכן למשיחו לכורש (לעיל מה)

"לחבוש" - ענין כריכת המטלית על השבר כמו ולנשברת לא חבשתם (יחזקאל לד)

"דרור" - חפשי וחירות כמו וקראתם דרור (ויקרא כה)

"פקח" - ענין פתיחה כמו פקוח אזנים (לעיל מח)

"קוח" - מלשון לקיחה