מ"ג ישעיהו סא ב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


ב. לִקְרֹא שְׁנַת רָצוֹן לַיהוָה וְיוֹם נָקָם לֵאלֹהֵינוּ לְנַחֵם כָּל אֲבֵלִים.

פסוק קודם II מקראות גדולות II מקראות גדולות ישעיהו II פסוק הבא

מקרא

כתיב: לקרא שנת רצון ליהוה ויום נקם לאלהינו לנחם כל אבלים

מנוקד: לִקְרֹא שְׁנַת רָצוֹן לַיהוָה וְיוֹם נָקָם לֵאלֹהֵינוּ לְנַחֵם כָּל אֲבֵלִים.

עם טעמים: לִקְרֹ֤א שְׁנַת־רָצוֹן֙ לַֽיהוָ֔ה וְי֥וֹם נָקָ֖ם לֵאלֹהֵ֑ינוּ לְנַחֵ֖ם כָּל־אֲבֵלִֽים׃


רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"שנת רצון" - שנת פיוס ורצוי

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)


"לקרא", (ענין הב') שיבשר הגמול והעונש המיועד לצדיקים ולרשעים, "לקרא שנת רצון לה'", שהוא מדת הרחמים אשר ירצה את עמו לשלם שכרם, וגם יום נקם לאלהינו הוא המדת הדין שינקום בעכו"ם, (הישועה תמשך כל השנה והנקם יהיה ביום אחד כי יפלו בנופלים וכן לקמן ס"ג ד'). (ענין הג') שיבשר כי ינחמם ה' גם על העבר על הרע שסבלו והטוב שאבדו, וגם "לנחם כל אבלים" עתה מבאר כי התנחומים על העבר יהיה בשלשה ענינים:


 

מצודות (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"לקרוא" - לבשר שיבא מה' שנת רצון לישראל עת נקמה מהאומות

"לנחם" - נקמת האומות יהיה לתנחומין לאבלי ציון על הצער שסבלו