מ"ג ישעיהו נט טז

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


טז. וַיַּרְא כִּי אֵין אִישׁ וַיִּשְׁתּוֹמֵם כִּי אֵין מַפְגִּיעַ וַתּוֹשַׁע לוֹ זְרֹעוֹ וְצִדְקָתוֹ הִיא סְמָכָתְהוּ.

פסוק קודם II מקראות גדולות II מקראות גדולות ישעיהו II פסוק הבא

מקרא

כתיב: וירא כי אין איש וישתומם כי אין מפגיע ותושע לו זרעו וצדקתו היא סמכתהו

מנוקד: וַיַּרְא כִּי אֵין אִישׁ וַיִּשְׁתּוֹמֵם כִּי אֵין מַפְגִּיעַ וַתּוֹשַׁע לוֹ זְרֹעוֹ וְצִדְקָתוֹ הִיא סְמָכָתְהוּ.

עם טעמים: וַיַּרְא֙ כִּֽי־אֵ֣ין אִ֔ישׁ וַיִּשְׁתּוֹמֵ֖ם כִּ֣י אֵ֣ין מַפְגִּ֑יעַ וַתּ֤וֹשַֽׁע לוֹ֙ זְרֹע֔וֹ וְצִדְקָת֖וֹ הִ֥יא סְמָכָֽתְהוּ׃


רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"וירא כי אין איש" - ועתה בהנחמו על הרעה לעמו רואה כי אין איש צדיק לעמוד בפרץ

"וישתומם" - ויחרש לראות אם יש מפגיע בעדם ואין מפגיע וישתומם ל' אדם העומד ותוהא ושותק בתמהונו ותי"ו וישתומם כתי"ו של משתולל ושניהם כאן משמשות לשון מתפעל וכן דרך התיבה שיסודה הראשון שי"ן או סמ"ך כשהיא נהפכת ללשון מתפעל נתפעל ויתפעל בא התי"ו באמצע אותיות שרש התיבה נמצא וישתומם לשון שמו שמים (ירמיהו ב) משמים בתוכם (יחזקאל ג) נשמו אחרונים (איוב יח) ל' תמהון

"ותושע לו זרועו" - וינקם מאויביו

"וצדקתו היא סמכתהו" - הוא להשיאו ולאמץ ידיו בנקמתו ואע"פ שאין אנחנו הגונים להושיע

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)


"וירא כי אין איש", אחר שחשב שפלת ישראל ורוע מעשיהם, יאמר שבראות ה' שפלת עמו, יעשה למען שמו הגדול ויגאלם בחסדו הגם שהם לא יהיו ראוים לכך. והנה התשועה שיעשה ה' בזכות ישראל, יהיה ע"י שני ענינים.

  • א) על ידי הזכות שהכלל זכאים לכך מצד מעשיהם, וזה קרא , כי הזכות הזה תעזור לו לפעול ולהושיע.
  • ב) ע"י תפלת הצדיק ובקשתו, וזה קרא (לקמן שם) "סומך", כי זה אינו עזר גמור רק סמיכה קצת. מצייר כי עתה יראה ה' שאין "איש" שלא נמצא זכאי במעשיו שיהיה לו עוזר על פעולותיו, וגם "השתומם" ביותר "כי גם אין מפגיע" שלא נמצא אף צדיק אחד שיתפלל בעד הכלל שיהיה לו עכ"פ קצת סמך, ולכן הוכרח לפעול הישועה בכלל בכח עצמו, שלא עפ"י מעשה התחתונים, ולכן נגד העזר מזכות הדור שלא מצא, "ותושע לו זרועו בעצמו", (וכבר בארנו כי זרוע ה' תגביל המעשים שיעשה ה' בכח עצמו בבלתי עזר מהתחתונים כי הזרוע תניע את היד, ומצייר שראשית התנועות וסבתם היה מעצמו, לא ע"י סבה אחרת, וזה המבדיל בין זרוע ה' ובין יד ה' בכל מקום), ונגד הסמך שלא מצא מתפלת הצדיקים, הנה "צדקתו היא סמכתהו", הצדקה העליונה שבעבורה יעשה גדולות מצד שהוא אלהים, בלא מעשי בני אדם וצדקתם כלל, זה היה הסמך. הצדקה העליונה תעוררהו אל הישועה, והתשועה בעצמה תעשה בכח הזרוע, שהוא הכח הנשגב המניע את הכל מעצמו מבלי הבט אל סבה אחת חוצה לו:


ביאור המילות

"וירא". כמליצה זאת לקמן (סג ה') וענינם אחד כמו שבארתי בפנים, וגדר זרוע ה' וצדקה שאצל ה', בארתי בכל הספר:

 

מצודות (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"וצדקתו" - מדת הצדקה תסמוך אותו לעשות לפנים משורת הדין

"ותושע" - זרוע ה' תושע לו להביא הגאולה מבלי זכות ומבלי מפגיע

"וישתומם" - וכאשר יעמוד בתמהון ויתבונן שאין בהם מי מפגיע ומתפלל על הגאולה

"וירא" - וכאשר יראה שאין בהם איש כשר והגון להיות נגאלין בזכותו

מצודת ציון

"וישתומם" - ענין תמהון כמו משמים בתוכם (יחזקאל ג)ואחז במשל מאדם העומד בתמהון ומתבונן בדבר

"מפגיע" - ענין תפלה ובקשה כמו ויצו עליה במפגיע (איוב לו)