מ"ג ישעיהו נז יא

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


יא. וְאֶת מִי דָּאַגְתְּ וַתִּירְאִי כִּי תְכַזֵּבִי וְאוֹתִי לֹא זָכַרְתְּ לֹא שַׂמְתְּ עַל לִבֵּךְ הֲלֹא אֲנִי מַחְשֶׁה וּמֵעֹלָם וְאוֹתִי לֹא תִירָאִי.

פסוק קודם II מקראות גדולות II מקראות גדולות ישעיהו II פסוק הבא

מקרא

כתיב: ואת מי דאגת ותיראי כי תכזבי ואותי לא זכרת לא שמת על לבך הלא אני מחשה ומעלם ואותי לא תיראי

מנוקד: וְאֶת מִי דָּאַגְתְּ וַתִּירְאִי כִּי תְכַזֵּבִי וְאוֹתִי לֹא זָכַרְתְּ לֹא שַׂמְתְּ עַל לִבֵּךְ הֲלֹא אֲנִי מַחְשֶׁה וּמֵעֹלָם וְאוֹתִי לֹא תִירָאִי.

עם טעמים: וְאֶת־מִ֞י דָּאַ֤גְתְּ וַתִּֽירְאִי֙ כִּ֣י תְכַזֵּ֔בִי וְאוֹתִי֙ לֹ֣א זָכַ֔רְתְּ לֹא־שַׂ֖מְתְּ עַל־לִבֵּ֑ךְ הֲלֹ֨א אֲנִ֤י מַחְשֶׁה֙ וּמֵ֣עֹלָ֔ם וְאוֹתִ֖י לֹ֥א תִירָֽאִי׃


רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"ואת מי דאגת" - ממי נתייראת

"כי תכזבי" - כי פסקת לך מעבודתי וכזבת בי כמו לא יכזבו מימיו (לקמן נח) כל האדם כוזב (תהלים קטז) (פליינצ"ק בלע"ז) וכן כל לשון כזב מי שבוטחין עליו והוא כוזב ובוגד

"הלא אני מחשה" - שהחשתי על כמה פשעים שפשעת בי

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)


"ואת מי דאגת", אומר אליה כאל אשה זונה פרוצה שלטת, שאינה יראה עוד מבעלה כלל, "ממי דאגת או ממי תיראי" (הדאגה הוא שדואג פן יאבד את אהבת אוהבו והיראה מפני העונש). ומבאר נגד את מי דאגת, את אין לך לדאג פן ע"י נאופיך לא אהיה עוד אישך ואתן לך ספר כריתות. כי הלא "תכזבי", הלא את בעצמך תכזבי לאמר שאיני בעלך כלל, "ואותי לא זכרת" עוד. וגם עת תזכרני בפיך "לא שמת על לבך". ונגד "ותיראי" אומר את מי תיראי, הלא אין לך לירא מפני העונש. כי "אני מחשה" ולא מעתה כי "אני מחשה מעולם" ואיני מעניש אותך וכן "לא תיראי" מפני יראת הרוממות כיראת בעל על האשה "כי אותי לא תיראי" ר"ל את עושה הכל בלא דאגה ובלא יראה מפני, ואינך מתחרטת על מעשיך בשום פעם:


ביאור המילות

"דאגת, ותיראי". הדאגה היא מחשבות להסיר ענין שלבו נוקפו עליו. כמו ואם לא מדאגה מדבר וגו' פן יאמרו בניכם לבנינו (יהושע כב כד), והיראה, הוא מפני שונא אחד שיכול לעשות לו רע.

 

מצודות (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"ואת מי דאגת" - ר"ל הנה כ"ז היה בחנם כי ממי פחדת ותיראי אשר עזבת בטחונך בי ולא זכרת אותי ר"ל וכי יש מי בעולם אשר לא תגבר ידי עליו

"לא שמת על לבך" - כי טוב לחסות בה' וכפל הדבר במ"ש

"הלא אני מחשה" - באמת אני משתיק את כל הקמים עליך ומעולם בא הדבר ממני ולא מעזר האומות ועכ"ז לא תיראי מפני כי אם מן הקמים עליך

מצודת ציון

"דאגת" - מלשון דאגה ופחד

"תכזבי" - ענין עזיבת הדבר כמו תהיה לי כמו אכזב (ירמיהו טו)

"מחשה" - ענין שתיקה כמו החשיתי מעולם (לעיל מב)