מ"ג ישעיהו נה יב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


יב. כִּי בְשִׂמְחָה תֵצֵאוּ וּבְשָׁלוֹם תּוּבָלוּן הֶהָרִים וְהַגְּבָעוֹת יִפְצְחוּ לִפְנֵיכֶם רִנָּה וְכָל עֲצֵי הַשָּׂדֶה יִמְחֲאוּ כָף.

פסוק קודם II מקראות גדולות II מקראות גדולות ישעיהו II פסוק הבא

מקרא

כתיב: כי בשמחה תצאו ובשלום תובלון ההרים והגבעות יפצחו לפניכם רנה וכל עצי השדה ימחאו כף

מנוקד: כִּי בְשִׂמְחָה תֵצֵאוּ וּבְשָׁלוֹם תּוּבָלוּן הֶהָרִים וְהַגְּבָעוֹת יִפְצְחוּ לִפְנֵיכֶם רִנָּה וְכָל עֲצֵי הַשָּׂדֶה יִמְחֲאוּ כָף.

עם טעמים: כִּֽי־בְשִׂמְחָ֣ה תֵצֵ֔אוּ וּבְשָׁל֖וֹם תּֽוּבָל֑וּן הֶהָרִ֣ים וְהַגְּבָע֗וֹת יִפְצְח֤וּ לִפְנֵיכֶם֙ רִנָּ֔ה וְכָל־עֲצֵ֥י הַשָּׂדֶ֖ה יִמְחֲאוּ־כָֽף׃

תרגום יונתן (כל הפרק)

אֲרֵי בְחֶדְוָא תִפְקוּן מִבֵּינֵי עַמְמַיָא וּבִשְׁלָמָא תִּתּוֹבְלוּן לְאַרְעֲכוֹן טוּרַיָּא וְרָמָתָא יְבוּעוּן קֳדָמֵיכוֹן תּוּשְׁבָּחָא וְכָל אִילָנֵי חַקְלָא יִשְׁעַנוּן בְעַנְפֵיהוֹן:

רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"כי בשמחה תצאו" - מן הגלות

"ההרים והגבעות יפצחו לפניכם רנה" - שיתנו לכם פריים וצמחם ויהנו (וירוננו) יושביהם

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)


"כי בשמחה תצאו", עתה מסיים את דבריו, שאמר הן גוי לא תדע תקרא, ורק בתנאי אם תשובו בתשובה כמ"ש דרשו ה' בהמצאו, כי אז תראו איך בעת תכינו עצמיכם אל גשמי נדבות היורדים מלמעלה תצמחו ותעשו פרי, אז יציץ ופרח ישראל, כי אז בשמחה תצאו לא כיציאת גלות בבל שהיה בבכי תחת מדי ופרס, "ובשלום תובלון" בדרך, לא כמו חזירתם מגלות בבל שכתבו עליהם שטנה, כי אז כל ילדי הטבע ישלימו עמכם "שההרים והגבעות יפצחו לפניכם רנה", ההרים יהיו המרננים, "ועצי השדה ימחאו כף" לעומת הנוגנים האלה, משל על רוב השמחה, ואז תראו כי לא יעכב העון הקודם, אשר נדמיתם על ידו כמי שלא זרע ועלה שדהו קמשונים כנ"ל, כי אחר שתחרשו ותזרעו ותכינו עצמכם לעומת הגשם והשלג היורד מן השמים, אז.

 

מצודות (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"יפצחו וגו'" - היא ענין מליצה כי כשהאדם בשמחה דומה לו שכל העולם שמח עמו

"ימחאו כף" - יכו בכפיהם לשמוח וגם זה ענין מליצה

"כי בשמחה תצאו" - וזהו ההבטחה אשר תצאו מן הגולה בשמחה ותובלון לארצכם בשלום

מצודת ציון

"תובלון" - ענין הבאה כמו יובל שי (לעיל יח)

"יפצחו" - ענין פתיחת הפה בהרמת קול כמו פצחו הרים רנה (לעיל מד)

"ימחאו" - ענין הכאה כף אל כף דרך שמחה כמו מחאך יד (יחזקאל כה)