מ"ג ישעיהו נה ד

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


ד. הֵן עֵד לְאוּמִּים נְתַתִּיו נָגִיד וּמְצַוֵּה לְאֻמִּים.

פסוק קודם II מקראות גדולות II מקראות גדולות ישעיהו II פסוק הבא

מקרא

כתיב: הן עד לאומים נתתיו נגיד ומצוה לאמים

מנוקד: הֵן עֵד לְאוּמִּים נְתַתִּיו נָגִיד וּמְצַוֵּה לְאֻמִּים.

עם טעמים: הֵ֛ן עֵ֥ד לְאוּמִּ֖ים נְתַתִּ֑יו נָגִ֥יד וּמְצַוֵּ֖ה לְאֻמִּֽים׃

תרגום יונתן (כל הפרק)

הָא רַב לְעַמְמַיָא מֵנִיתֵהּ מְלַך וְשַׁלִיט עַל כָּל מַלְכְּוָתָא:

רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"עד לאומים" - שר וגדול עליהם ומוכיח ומעיד דרכיהם על פניהם

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)


"הן עד לאומים", את דוד שהוא זרעו היוצא מחלציו שעמו כרתי את הברית שהוא המשיח הזמנתיו:

  • א) שיהיה עד ומתרה אל לאומים להתרות בם שישובו אל האמונה האמתיית.
  • ב) שיהיה נגיד ומצוה לאומים בדברים שבין עם לעם:


ביאור המילות

"עד". גם המתרה נקרא עד. העד העידותי בכם לאמר, וזה המבדיל בין עד ובין עונה, שהעד הוא המתרה ג"כ ועונה הוא לפני הב"ד:

 

מצודות (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"נגיד ומצוה לאומים" - המשיח הבא מזרעו יהיה נגיד ויהיה מצוה אל העכו"ם את המעשה אשר יעשון

"הן עד לאומים נתתיו" - באמת נתתי את דוד להיות לעד ולראיה מול העכו"ם ר"ל ממשלת המלוכה אשר תתמיד בזרעו יקחו ראיה שדבר ה' תקום לעולם

מצודת ציון

"לאומים" - אומות כמו ושני לאומים (בראשית כה)

"נגיד" - ענין שררה