מ"ג ישעיהו נה ד
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
פסוק קודם II מקראות גדולות II מקראות גדולות ישעיהו II פסוק הבא
מקרא
כתיב: הן עד לאומים נתתיו נגיד ומצוה לאמים
מנוקד: הֵן עֵד לְאוּמִּים נְתַתִּיו נָגִיד וּמְצַוֵּה לְאֻמִּים.
עם טעמים: הֵ֛ן עֵ֥ד לְאוּמִּ֖ים נְתַתִּ֑יו נָגִ֥יד וּמְצַוֵּ֖ה לְאֻמִּֽים׃
תרגום יונתן (כל הפרק)
הָא רַב לְעַמְמַיָא מֵנִיתֵהּ מְלַך וְשַׁלִיט עַל כָּל מַלְכְּוָתָא:
רש"י (כל הפרק)
מלבי"ם (כל הפרק)
"הן עד לאומים", את דוד שהוא זרעו היוצא מחלציו שעמו כרתי את הברית שהוא המשיח הזמנתיו:
- א) שיהיה עד ומתרה אל לאומים להתרות בם שישובו אל האמונה האמתיית.
- ב) שיהיה נגיד ומצוה לאומים בדברים שבין עם לעם:
ביאור המילות
"עד". גם המתרה נקרא עד. העד העידותי בכם לאמר, וזה המבדיל בין עד ובין עונה, שהעד הוא המתרה ג"כ ועונה הוא לפני הב"ד:
מצודות (כל הפרק)
מצודת דוד
"נגיד ומצוה לאומים" - המשיח הבא מזרעו יהיה נגיד ויהיה מצוה אל העכו"ם את המעשה אשר יעשון
"הן עד לאומים נתתיו" - באמת נתתי את דוד להיות לעד ולראיה מול העכו"ם ר"ל ממשלת המלוכה אשר תתמיד בזרעו יקחו ראיה שדבר ה' תקום לעולם
מצודת ציון
"לאומים" - אומות כמו ושני לאומים (בראשית כה)
"נגיד" - ענין שררה