מ"ג ישעיהו נג ט

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


ט. וַיִּתֵּן אֶת רְשָׁעִים קִבְרוֹ וְאֶת עָשִׁיר בְּמֹתָיו עַל לֹא חָמָס עָשָׂה וְלֹא מִרְמָה בְּפִיו.

פסוק קודם II מקראות גדולות II מקראות גדולות ישעיהו II פסוק הבא

מקרא

כתיב: ויתן את רשעים קברו ואת עשיר במתיו על לא חמס עשה ולא מרמה בפיו

מנוקד: וַיִּתֵּן אֶת רְשָׁעִים קִבְרוֹ וְאֶת עָשִׁיר בְּמֹתָיו עַל לֹא חָמָס עָשָׂה וְלֹא מִרְמָה בְּפִיו.

עם טעמים: וַיִּתֵּ֤ן אֶת־רְשָׁעִים֙ קִבְר֔וֹ וְאֶת־עָשִׁ֖יר בְּמֹתָ֑יו עַ֚ל לֹא־חָמָ֣ס עָשָׂ֔ה וְלֹ֥א מִרְמָ֖ה בְּפִֽיו׃


רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"ויתן את רשעים קברו" - מסר את עצמו להקבר ככל אשר יגזרו עליו רשעי עכו"ם שהיו קונסין עליהם הריגה וקבורת חמורים במעי הכלבים

"את רשעים" - לרעת הרשעים נתרצה ליקבר ולא יכפור באלהים חיים

"ואת עשיר במותיו" - ולדעת המושל מסר עצמו בכל מיני מות שגזר עליו על לא רצה לקבל עליו (כפירה) לעשות רעה ולחמוס חמס ככל העכו"ם אשר היה גר ביניהם

"ולא מרמה בפיו" - לקבל עליו עבודת כוכבים ומזלות

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)


"ויתן", ובכ"ז הגם שאנו יודעים שלא חטאו נתנו את קברו עם קבר רשעים, כאילו מת ע"י רשע "ואת (קבר) עשיר (נתנו את רשעים) במתיו על לא חמס עשה", ר"ל גם בעת המיתו את העשיר מישראל כדי לקחת את ממונו מ"מ נתנו את קברו אצל קבר רשעים שידמה שהמיתוהו מתוך חטאו הגם שהוא מת על לא חמס עשה, "ולא מרמה בפיו" שלא רצה לרמאות ולכפור בה' אלהיו:

ביאור המילות

"ויתן". פועל סתמי, מוסב על העוצר והשופט. וקברו נמשך לשתים ואת קבר עשיר:

 

מצודות (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"על לא חמס עשה" - ר"ל ובחנם גזר עליו המיתה לא על החמס שעשה ולא על המרמה שבפיו כי לא עשה החמס ולא דבר מרמה ובעלילה בא

"ואת עשיר במותיו" - מוסב על מלת ויתן לומר שמסר עצמו להסכים עם דעת העשיר המושל בכל מיני מיתות שגזר עליו למען יעמוד באמונתו

"ויתן את רשעים קברו" - מסר עצמו להקבר עם הרשעים ודומה להם בענין רע ובבזיון ר"ל לא רצה לעבור על דת להנצל מזה

מצודת ציון

"עשיר" - ר"ל מושל כי על פי הרוב ימשול העשיר

"במותיו" - מלשון מיתה