מ"ג ישעיהו נב ב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


ב. הִתְנַעֲרִי מֵעָפָר קוּמִי שְּׁבִי יְרוּשָׁלָ‍ִם התפתחו [הִתְפַּתְּחִי] מוֹסְרֵי צַוָּארֵךְ שְׁבִיָּה בַּת צִיּוֹן.

פסוק קודם II מקראות גדולות II מקראות גדולות ישעיהו II פסוק הבא

מקרא

כתיב: התנערי מעפר קומי שבי ירושלם התפתחו [התפתחי] מוסרי צוארך שביה בת ציון

מנוקד: הִתְנַעֲרִי מֵעָפָר קוּמִי שְּׁבִי יְרוּשָׁלָ‍ִם התפתחו [הִתְפַּתְּחִי] מוֹסְרֵי צַוָּארֵךְ שְׁבִיָּה בַּת צִיּוֹן.

עם טעמים: הִתְנַעֲרִ֧י מֵעָפָ֛ר ק֥וּמִי שְּׁבִ֖י יְרֽוּשָׁלִָ֑ם התפתחו [הִֽתְפַּתְּחִי֙] מוֹסְרֵ֣י צַוָּארֵ֔ךְ שְׁבִיָּ֖ה בַּת־צִיּֽוֹן׃


רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"התנערי" - (אישקור"א בלע"ז) כמנער את הטלית

"קומי" - מן הארץ מגזרת לארץ תשב (לעיל ג)

"שבי" - על הכסא

"התפתחי" - הוי נתרת

"מוסרי" - (קריגל"ש בלע"ז)

"שביה" - כמו שבויה

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)


"התנערי" תחלה דבר אל עיר ציון ועיר ירושלים, עתה דבר נגד עם ציון ועם ירושלים שהגלו משם, והנה השבי מן השרים והפרתמים אוסרים אותם בזקים ושומרים אותם, והשבי מן ההמון ודלת העם אינם אוסרים אותם, אבל הם הפקר שוכבים על הארץ כבהמות. עז"א "התנערי מעפר קומי שבי ירושלם, התפתחי מוסרי צוארך שביה בת ציון", כי שביה בת ציון היו השרים והפרתמים ושבי ירושלים היו ההמון ודלת העם:


 

מצודות (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"קומי שבי ירושלים" - את ירושלים קומי מהארץ ושבי על הכסא

"התפתחי וגו'" - את בת ציון השבויה בבבל התרי מעל צוארך קשורי רצועות העול ר"ל לא תהי עוד משועבדת ונכנעת להעכו"ם

"התנערי מעפר" - התרוקני מעפר הארץ אשר ישבת בה בעבור האבל והצער

מצודת ציון

"התנערי" - ענין תנועה חזקה להשליך ולהריק העפר הנדבק כמו גם חצני נערתי (נחמיה ה)

"התפתחי" - ענין התרת הקשר

"מוסרי" - קשורי רצועת העול

"בת ציון" - עדת ציון