מ"ג ישעיהו מט טז

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


טז. הֵן עַל כַּפַּיִם חַקֹּתִיךְ חוֹמֹתַיִךְ נֶגְדִּי תָּמִיד.

פסוק קודם II מקראות גדולות II מקראות גדולות ישעיהו II פסוק הבא

מקרא

כתיב: הן על כפים חקתיך חומתיך נגדי תמיד

מנוקד: הֵן עַל כַּפַּיִם חַקֹּתִיךְ חוֹמֹתַיִךְ נֶגְדִּי תָּמִיד.

עם טעמים: הֵ֥ן עַל־כַּפַּ֖יִם חַקֹּתִ֑יךְ חוֹמֹתַ֥יִךְ נֶגְדִּ֖י תָּמִֽיד׃


רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"על כפים" - על כפי רואה אני כאילו את חקוקה על כפי לראותך ולזכרך תמיד ד"א על כפים מעל ענני כבוד כמו (איוב לב) על כפים כסה אור

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)


"הן על כפים חקתיך" אנכי חקותי את שמך על כפי ידי, אשר מדי אשתמש בידי אזכור את שמך (והנמשל שכל פעולותיו ומעשיו הם אמצעיים מובילים אל התכלית הגדול שהיא התשועה המובטחת), וגם את "חומתיך (חקתי) נגדי תמיד", הם חקוקים נגד פני לאות ולטוטפות, ולא לבד עתה רק "תמיד", ר"ל מה שחקתי אותך על כפים, ואת חומתיך נגד פני זה היה תמיד מעת הגלות עד עתה. ומה שעזבתי אותך עגונה אלמנה זה ימים רבים, לא היה זה מחמת שכחה, ולא אני אשם בדבר, רק בניך בעצמם הם סבבו זאת, כי אם.


 

מצודות (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"נגדי תמיד" - לזכור בהם לכוננם

"חקתיך" - זכור אתם לפני כאלו חקקתיך על כפי

מצודת ציון

"כפים" - כף היד

"חקותיך" - מלשון חקיקה