מ"ג ישעיהו מט יז

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


יז. מִהֲרוּ בָּנָיִךְ מְהָרְסַיִךְ וּמַחֲרִבַיִךְ מִמֵּךְ יֵצֵאוּ.

פסוק קודם II מקראות גדולות II מקראות גדולות ישעיהו II פסוק הבא

מקרא

כתיב: מהרו בניך מהרסיך ומחרביך ממך יצאו

מנוקד: מִהֲרוּ בָּנָיִךְ מְהָרְסַיִךְ וּמַחֲרִבַיִךְ מִמֵּךְ יֵצֵאוּ.

עם טעמים: מִֽהֲר֖וּ בָּנָ֑יִךְ מְהָֽרְסַ֥יִךְ וּמַחֲרִבַ֖יִךְ מִמֵּ֥ךְ יֵצֵֽאוּ׃


רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"מהרו בניך" - לשוב

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)


"מהרו בניך", אם היו בניך ממהרים לשוב בתשובה אז "מהרסיך ומחריביך ממך יצאו" כבר היו יוצאים אויביך אשר הרסו אותך ממך זה מימים רבים, אם היו בניך רוצים, ואם מהרו לשוב מחטאתיהם. - אבל העבר אין, עתה.


 

מצודות (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"מהרסיך" - המהרסים והמחריבים אותך יצאו ממך ר"ל הרשעים שבקרבך הם סבבו ההריסה והחורבן ולא מאתי יצאה הרעה

"מהרו בניך" - יותר מהרה שכחו בני ציון את ארצם משאשכח אני