מ"ג ישעיהו מט ב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


ב. וַיָּשֶׂם פִּי כְּחֶרֶב חַדָּה בְּצֵל יָדוֹ הֶחְבִּיאָנִי וַיְשִׂימֵנִי לְחֵץ בָּרוּר בְּאַשְׁפָּתוֹ הִסְתִּירָנִי.

פסוק קודם II מקראות גדולות II מקראות גדולות ישעיהו II פסוק הבא

מקרא

כתיב: וישם פי כחרב חדה בצל ידו החביאני וישימני לחץ ברור באשפתו הסתירני

מנוקד: וַיָּשֶׂם פִּי כְּחֶרֶב חַדָּה בְּצֵל יָדוֹ הֶחְבִּיאָנִי וַיְשִׂימֵנִי לְחֵץ בָּרוּר בְּאַשְׁפָּתוֹ הִסְתִּירָנִי.

עם טעמים: וַיָּ֤שֶׂם פִּי֙ כְּחֶ֣רֶב חַדָּ֔ה בְּצֵ֥ל יָד֖וֹ הֶחְבִּיאָ֑נִי וַיְשִׂימֵ֙נִי֙ לְחֵ֣ץ בָּר֔וּר בְּאַשְׁפָּת֖וֹ הִסְתִּירָֽנִי׃


רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"וישם פי כחרב חדה" - להוכיח את הרשעים ולהתנבאו' עליהם פורענות

"בצל ידו החביאני" - שלא יוכלו להרע לי

"לחץ ברור" - ממורט (קלי"ר בלע"ז)

"באשפתו" - כלי נרתק החצים שקורין (קוויבר"א בלע"ז)

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)


"וישם פי כחרב חדה", החרב חותכת מקרוב, והחץ מורה גם מרחוק, החרב אוחזים אותה בהיד, והחץ מונחת באשפת החצים, אומר כי "שם פי כחרב חדה" החותכת מקרוב, כן הייתי מיסר ומוכיח במו פי ומליצותי החדות והחותכות את ישראל, ואחז אותי בידו. ויען שנגד החרב קרבים למלחמה אמר כי "החביאו בצל ידו" בעת שאחזו בידו אחזו באופן שיהיה נחבא תחת הצל של היד לבל יראוהו (והנמשל כי יען היו דבריו בשם ה' לא הביטו בו שהוא היוסר אותם בחרב לשונו כי בשם ה' נבא) וגם "שם אותי לחץ ברור" ומלוטש, שהייתי מורה נבואתי גם לעמים רחוקים וזמנים עתידים כחץ המורה למרחוק, "והסתירני באשפתו" ששם מקום החצים, עד שלא הרגישו בו שהוא מוכן לירות:


ביאור המילות

"החביאני, הסתירני", הנחבא הוא מסבת המחפשים אחריו, והנסתר יהיה לפעמים גם כשאין דורש אחריו. שאול אבי מבקש להמיתך וישבת בסתר ונחבאת (ש"א, יט ב') (שם בקש אחריו), ושלחתני ונסתרתי בשדה (שם כ' כה) אז לא בקש אחריו. כמחבא רוח וסתר זרם (למעלה לב) הרוח מחפש בחורים ובסדקים מנשב מארבע פאות, לא כן הזרם. וכן פה החרב החותכת מקרוב מחפשים אחריה, לא כן החץ מרחוק נסתרת עד לא יעלה על לב לדורשה:

 

מצודות (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"באשפתו הסתירני" - ר"ל היה לי למחסה מן הרשעים ולפי שהמשיל עצמו לחץ אמר לשון הנופל בחצים

"לחץ ברור" - להוכיח ולנבאות וגו' וכפל הדבר במ"ש

"החביאני" - לבל יוכלו להרע לי

"כחרב חדה" - להוכיח את הרשעים ולנבאות עליהן פורעניות

מצודת ציון

"חדה" - חדודה ושנונה

"החבאני" - מלשון מחבואה ומסתור

"ברור" - נקי מן החלודה

"באשפתו" - כן נקרא נרתק החצים כמו עליו תרנה אשפה (איוב ל"ט)