מ"ג ישעיהו ל כב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


כב. וְטִמֵּאתֶם אֶת צִפּוּי פְּסִילֵי כַסְפֶּךָ וְאֶת אֲפֻדַּת מַסֵּכַת זְהָבֶךָ תִּזְרֵם כְּמוֹ דָוָה צֵא תֹּאמַר לוֹ.

פסוק קודם II מקראות גדולות II מקראות גדולות ישעיהו II פסוק הבא

מקרא

כתיב: וטמאתם את צפוי פסילי כספך ואת אפדת מסכת זהבך תזרם כמו דוה צא תאמר לו

מנוקד: וְטִמֵּאתֶם אֶת צִפּוּי פְּסִילֵי כַסְפֶּךָ וְאֶת אֲפֻדַּת מַסֵּכַת זְהָבֶךָ תִּזְרֵם כְּמוֹ דָוָה צֵא תֹּאמַר לוֹ.

עם טעמים: וְטִמֵּאתֶ֗ם אֶת־צִפּוּי֙ פְּסִילֵ֣י כַסְפֶּ֔ךָ וְאֶת־אֲפֻדַּ֖ת מַסֵּכַ֣ת זְהָבֶ֑ךָ תִּזְרֵם֙ כְּמ֣וֹ דָוָ֔ה צֵ֖א תֹּ֥אמַר לֽוֹ׃


רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"אפודת" - נוי

"כמו דוה" - יהיו מאוסי' בעיניך כנדה

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)


"וטמאתם", תחזיקו אותם כדבר טמא, "ואת אפודת" הגם שהוא רק נוי ע"ז ותכשיטיה שאין חמורים כ"כ "תזרם" יהיו זר אצלכם "כאשה דוה" שמטמאה עפ"י דין תורה. ולא זאת לבד כי גם "צא" וצואה "תאמר לו" שיהיו משוקצים בעיניכם כצואה שהטבע משקצתו:


ביאור המילות

"תזרם". מלשון זר ונכרי:

"צא". צואה, וכן במסורה לית לשון טינוף:

 

מצודות (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"צא תאמר לו" - תאמר עליו צא חוצה וכן אמר חזקיה והוציאו את הנדה מן הקדש (דברי הימים ב' כט) ועל הפסל אמר

"תזרם כמו דוה" - תפזרם ותזרקם למרחוק כמו הנדה היושבת רחוק מבעלה בימי נדת דותה

"וטמאתם וגו'" - רצה לומר בעיניכם יהיה טמא צפוי פסילי הכסף וחגורת מסכת הזהב

מצודת ציון

"צפוי" - ענין חפוי וכסוי

"אפדת" - חגורה כמו ואפדת לו בחשב האפוד (שמות כ"ט)

"מסכת" - פסל הניצוק ממתכת וכן אלהי מסכה (שם ל"ד)

"תזרם" - ענין פזור למרחוק וכן זרה הלאה (במדבר י"ז)

"דוה" - כן תקרא הנדה כמ"ש כימי נדת דותה (ויקרא יב)