מ"ג ישעיהו ל ד

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


ד. כִּי הָיוּ בְצֹעַן שָׂרָיו וּמַלְאָכָיו חָנֵס יַגִּיעוּ.

פסוק קודם II מקראות גדולות II מקראות גדולות ישעיהו II פסוק הבא

מקרא

כתיב: כי היו בצען שריו ומלאכיו חנס יגיעו

מנוקד: כִּי הָיוּ בְצֹעַן שָׂרָיו וּמַלְאָכָיו חָנֵס יַגִּיעוּ.

עם טעמים: כִּֽי־הָי֥וּ בְצֹ֖עַן שָׂרָ֑יו וּמַלְאָכָ֖יו חָנֵ֥ס יַגִּֽיעוּ׃


רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"כי היו בצוען שריו" - של מלך ישראל בשליחות למלך מצרים

"חנס" - היא תחפנחס

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)


"כי שריו", של מלך מצרים ששלח לעזרתכם "היו" ונשארו "בצוען" ועיר המלוכה, ר"ל שלא זזו ממקומם ולא הלכו לעזרתכם כלל, אבל "מלאכיו" הם השלוחים ששלח לגבות מכם המנחה והמס שהבטחתם לו בעבור העזר "חנם יגיעו" הם יגיעו עד תחפנחס כי לשם נשלחה המנחה, וילכו לקבלה מיד הנושאים:


 

מצודות (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"חנס" - היא עיר המלוכה

"שריו" - שרי ישראל הכניעו עצמם לבוא אל פרעה לצוען (ואלה היו מערי הבצורות שביהודה שלא חסו בה' ושאלו עזר מפרעה וכבשוה סנחריב)

מצודת ציון

"ומלאכיו" - שלוחיו