מ"ג ישעיהו לח יא

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


יא. אָמַרְתִּי לֹא אֶרְאֶה יָהּ יָהּ בְּאֶרֶץ הַחַיִּים לֹא אַבִּיט אָדָם עוֹד עִם יוֹשְׁבֵי חָדֶל.

פסוק קודם II מקראות גדולות II מקראות גדולות ישעיהו II פסוק הבא

מקרא

כתיב: אמרתי לא אראה יה יה בארץ החיים לא אביט אדם עוד עם יושבי חדל

מנוקד: אָמַרְתִּי לֹא אֶרְאֶה יָהּ יָהּ בְּאֶרֶץ הַחַיִּים לֹא אַבִּיט אָדָם עוֹד עִם יוֹשְׁבֵי חָדֶל.

עם טעמים: אָמַ֙רְתִּי֙ לֹא־אֶרְאֶ֣ה יָ֔הּ יָ֖הּ בְּאֶ֣רֶץ הַחַיִּ֑ים לֹא־אַבִּ֥יט אָדָ֛ם ע֖וֹד עִם־י֥וֹשְׁבֵי חָֽדֶל׃


רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"אמרתי לא אראה יה" - לא אשתמש עוד בשם של יה

"בארץ החיים" - חיים משתמשין בו אבל המתים אינם רשאין שנאמר לא המתים יהללויה חק למתים שאין מזכירין שם בן שתי אותיות לעולם ע"כ)

"בארץ החיים" - בב"ה

"לא אביט אדם" - חי עוד

"עם יושבי חדל" - שאהיה עם המתים היושבים בארץ חדלה ומנועה מן החיים

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)


"אמרתי", מצייר שנית את הענין אשר ימצא בו אחרי המות, "כי שם לא יראה יה", כי השגת השכל המקושר בגויה אשר ישיג כל הדברים ע"י תנאי הזמן והמקום, וע"י שיפשיט מושגים כוללים מן המוחשים אשר אסף בנפשו, אינו תנאי השגת השכל בעצמו, רק תנאי השגת השכל המקושר בגויה, כמו שאין מתנאי העין הבריאה שתראה המחזות ע"י הזכוכית והאספקלריא, הגם שהם תנאי הראות לגבר שתום עינים, כי השכל המופשט מן החומר ישיג הדברים בענין יותר מעולה ועפ"י חקים אחרים משונים מן החקים שעל פיהם ישיג בעודו כלוא בגשם, עד שהנפש עת תפרד מן הגויה, לא תכיר את ה' בענין שהיתה מכרת אותו בארץ החיים, ששם ציירה לעצמה את ה', כי מהוה וממציא בזמן ובמקום, בסדר ובהמשך, סבות ומסובבים, ואז לא תדע מכל זה מאומה, כי תציירהו כפי ציורי השכל הפשוט אשר לא ידע את הזמן והמקום ומקרי המוחשים ותנאי ההגיון אשר הפשיט השכל מן השגות האלה, אך כפי היות הדברים בעצמם חוץ מן המוחש מופשטים מכל המקריים ותנאיהם, השגה אשר לא נוכל לציירה עתה כאשר לא יצייר העוור הגוונים והמראות, וז"ש "לא אראה יה", ומבאר שכוונתו "שלא אראה יה אשר בארץ החיים", כי שם אראה ממנו ענינים אחרים נשגבים מאלה, וכן הנפשות השכלים המופשטות, הגם שישיגו זה את זה לא ישיגו עוד השגה חושיית ע"י התדבקות החוש במוחש, אך שכליית ולא יוכלו שם לצייר לעצמם אדם תופס שיעור מהמשך זמן והיקף מן המקום. עד שלא תצייר הנפש שם לעצמה ענין אדם גשמי כלל, וזה שכתוב "שלא אביט עוד אדם הנמצא עם יושבי חדל":


ביאור המילות

"בארץ החיים". נעלם מלת אשר, אשר בארץ החיים, וכן אשר עם יושבי חדל, "וחדל". וחלד כמו כשב כבש:

 

מצודות (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"בארץ החיים" - ר"ל בזה העולם כי אמות ואלך ממנו

"לא אביט אדם" - מעתה לא אביט אותן בני אדם אשר הם עם יושבי חלד ר"ל המתהלכים עם הבריות היושבים בזה העולם

"לא אראה יה" - עוד לא אסתכל להתבונן במעשה יה ויפרש אמריו לומר לא אסתכל מעשה יה

מצודת ציון

"חדל" - כן נקרא העולם וכן כל יושבי חלד (תהלים מט)כי הוא מתהפך כמו כבש כשב והדומים