מ"ג ישעיהו לג ג

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


ג. מִקּוֹל הָמוֹן נָדְדוּ עַמִּים מֵרוֹמְמֻתֶךָ נָפְצוּ גּוֹיִם.

פסוק קודם II מקראות גדולות II מקראות גדולות ישעיהו II פסוק הבא

מקרא

כתיב: מקול המון נדדו עמים מרוממתך נפצו גוים

מנוקד: מִקּוֹל הָמוֹן נָדְדוּ עַמִּים מֵרוֹמְמֻתֶךָ נָפְצוּ גּוֹיִם.

עם טעמים: מִקּ֣וֹל הָמ֔וֹן נָדְד֖וּ עַמִּ֑ים מֵר֣וֹמְמֻתֶ֔ךָ נָפְצ֖וּ גּוֹיִֽם׃


רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"מקול המון" - הבא מלפניך נדדו עמים עד הנה כשהפלאת לנו נסיך

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)


"מקול, אם מקול המון" של בני אדם שהם מחנה סנחריב "נדדו עמים" רבים ממקומם על ידו, כ"ש כי "מרוממתך" אתה ה' "ינפצו גוים" שהם מחנה של סנחריב:

ביאור המילות

"עמים". חשובים מן גוים, כנ"ל (א' ד'):

 

מצודות (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"מרוממתך" - מהרוממות שלך אשר נשגבת עליהם נפצו הנשארים מן המגפה

"מקול המון" - ר"ל וכן היה לנו לישועה כי מקול המיית המלאך המכה בהם נדדו העמים מן העולם

מצודת ציון

"המון" - מלשון המיה

"נפצו" - ענין פזור