מ"ג ישעיהו לב יב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


יב. עַל שָׁדַיִם סֹפְדִים עַל שְׂדֵי חֶמֶד עַל גֶּפֶן פֹּרִיָּה.

פסוק קודם II מקראות גדולות II מקראות גדולות ישעיהו II פסוק הבא

מקרא

כתיב: על שדים ספדים על שדי חמד על גפן פריה

מנוקד: עַל שָׁדַיִם סֹפְדִים עַל שְׂדֵי חֶמֶד עַל גֶּפֶן פֹּרִיָּה.

עם טעמים: עַל־שָׁדַ֖יִם סֹֽפְדִ֑ים עַל־שְׂדֵי־חֶ֕מֶד עַל־גֶּ֖פֶן פֹּרִיָּֽה׃


רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"על שדים סופדים" - יטפחו על לבם

"על שדי חמד" - על שדות חמדתן ומ"א על חכמי סנהדראות שהם כשדים המניקים יספדו ועל עיר חמדתן שתחרש כשדה ועל גפן פוריה הם ישראל שנקראו גפן ממצרי' תסיע

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)


"על שדים", מצייר כי במעמד הזה שהם ערומים מבגדיהם "ספדים עתה על שדים", שהלואי היתה כבת קטנה ערומה שיונקת עכ"פ שדי אמה, והוא במשל הלואי היו להם שדותיהם שימצאו שם לחם אם אין להם לבוש, ומפרש מה הם השדים "על שדי חמד", שחסרים להם, אם תשאל איפה הם שדותיהם? אומר, כי.

 

מצודות (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"על שדי חמד" - ההספד תהיה על אבדן השדות החמודות ועל הגפנים המגדלים פירות הרבה

"על שדים" - יטפחו על שדיהן דרך הספד