מ"ג ישעיהו כח א

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


א. הוֹי עֲטֶרֶת גֵּאוּת שִׁכֹּרֵי אֶפְרַיִם וְצִיץ נֹבֵל צְבִי תִפְאַרְתּוֹ אֲשֶׁר עַל רֹאשׁ גֵּיא שְׁמָנִים הֲלוּמֵי יָיִן.

פסוק קודם II מקראות גדולות II מקראות גדולות ישעיהו II פסוק הבא

מקרא

כתיב: הוי עטרת גאות שכרי אפרים וציץ נבל צבי תפארתו אשר על ראש גיא שמנים הלומי יין

מנוקד: הוֹי עֲטֶרֶת גֵּאוּת שִׁכֹּרֵי אֶפְרַיִם וְצִיץ נֹבֵל צְבִי תִפְאַרְתּוֹ אֲשֶׁר עַל רֹאשׁ גֵּיא שְׁמָנִים הֲלוּמֵי יָיִן.

עם טעמים: ה֗וֹי עֲטֶ֤רֶת גֵּאוּת֙ שִׁכֹּרֵ֣י אֶפְרַ֔יִם וְצִ֥יץ נֹבֵ֖ל צְבִ֣י תִפְאַרְתּ֑וֹ אֲשֶׁ֛ר עַל־רֹ֥אשׁ גֵּֽיא־שְׁמָנִ֖ים הֲל֥וּמֵי יָֽיִן׃

תרגום יונתן (כל הפרק)

וי די יהיב כתרא לגיותנא טפשא רבא דישראל ויהב מצנפתא לרשיעיא דבית מקדשא תושבחתה די על ריש חילא שמינא כתישי חמר:

רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"שיכורי אפרים" - שהיו משתכרין ביין טוב של מדינת פרוגיתא כדאמר מיא דדרומסקית וחמרא דפרוגיתא קפחו עשרת השבטים

"וציץ נובל צבי תפארתו" - ומצב מטע תפארתו יהיה ציץ הפרח שלו

"נובל" - הם תאינים המקולקלות כמו ששנינו בברכות על הנובלות ופירשו רבותינו בושלי כימרא וציץ נץ כדמתרגמינן ויצץ ציץ ואניץ נץ

"אשר" - נטועים

"על ראש גיא שמנים" - היא כנרת שפירותיה מתוקים ושם הם הולמים עצמם ביין

"הלומי יין" - כתושי חמר ויש עוד לפתור צבי תפארתו אשר על וגו' צבי התפארת שעל ראש עשרת השבטים המשוחין בגאות ראשי שמנים כמו שנאמר (עמוס ו) ראשי שמנים ימשחו גיא ל' גאוה כמו (לעיל טו) מואב גיא מאד (ואותו הציץ כציצת נובל תהיה) הלומי יין כך קורא על שם שכרותן שנאמר בהם (עמוס ו) השותים במזרקי יין

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)


"הוי", החזיון של קאפיטל זה ושאח"ז סובב על המון התלאות שעברו על שבט יהודה ע"י מלך אשור, ומפלתו לסוף, והכתובים (מן פסוק א' עד ה') המדברים על עשרת השבטים, הם רק הוצעה אל מטרת חפצו שינבא על יהודה מפסוק ה' ואילך. כאומר מלכות אפרים כבר שבת ובטל, אבל מלכות יהודה אשר מחשבת ה' עליהם לטובה, גם הם ביין שגו ובשכר תעו, וגם עליהם יעבר כוס, עד יערה עליהם רוח ממרום. ובזה נבא אל הביאור, אומר "הוי", קורא אני, הלא "עטרת גאות של שכרי אפרים" היא המלכות שלהם, (וקראה עטרת "גאות", ר"ל שאינה עטרת תפארת באמת רק עטרת גאות הלב והתנשאות רוח המדמה על שקר).

"וציץ נבל" היא מליצה על ארצם השמנה מאד המגדלת פירות משובחים על ראש מקומות השמנים, (וקראם ציץ נובל לגנאי על שלא נתקיים בידם) הנה שני אלה, מלכותם, וארצם, הם מכבר "הלומי יין" נשברו ונאבדו על ידי שרדפו אחרי היין והשכרות:


 

מצודות (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"הלומי יין" - אשר היו מוכים מהיין כי לפי רוב השכרות יפלו בארץ ויוכו על האבנים המושלכים על פני האדמה וכאלו היין הוא המכה

"אשר על ראש" - חוזר על עטרת גאות לומר העטרה אשר על ראש בני אפרים שהיו מפנקים עצמם למשוח ראשם הרבה בשמן מבושם וכאלו היה הראש גיא מלא שמן

"וציץ נובל צבי תפארתו" - הדר תפארתו היא מטרת הגאוה שזכר תכלה מהר כציץ השדה אשר במעט זמן יבול ויכמוש והוא כפל ענין במ"ש

"הוי" - הנביא מתאונן על עטרת הגאוה של שכורי אפרים ר"ל על מה שהיו מתכבדים בגאותם

מצודת ציון

"הוי" - ענין קריאה לצער

"וציץ" - כעין פרח

"נובל" - ענין כמישה כמו ועלהו לא יבול (תהלים א)

"צבי" - ענין הדר כמו וצבי עדיו (יחזקאל ז)

"גיא" - עמק

"הלומי" - ענין הכאה וכתות כמו הלמוני בל ידעתי (משלי כג)