מ"ג ישעיהו כז יא

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש



<< · מ"ג ישעיהו · כז · יא · >>

מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
ביבש קצירה תשברנה נשים באות מאירות אותה כי לא עם בינות הוא על כן לא ירחמנו עשהו ויצרו לא יחננו

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
בִּיבֹשׁ קְצִירָהּ תִּשָּׁבַרְנָה נָשִׁים בָּאוֹת מְאִירוֹת אוֹתָהּ כִּי לֹא עַם בִּינוֹת הוּא עַל כֵּן לֹא יְרַחֲמֶנּוּ עֹשֵׂהוּ וְיֹצְרוֹ לֹא יְחֻנֶּנּוּ.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
בִּיבֹ֤שׁ קְצִירָהּ֙ תִּשָּׁבַ֔רְנָה נָשִׁ֕ים בָּא֖וֹת מְאִיר֣וֹת אוֹתָ֑הּ כִּ֣י לֹ֤א עַם־בִּינוֹת֙ ה֔וּא עַל־כֵּן֙ לֹא־יְרַחֲמֶ֣נּוּ עֹשֵׂ֔הוּ וְיֹצְר֖וֹ לֹ֥א יְחֻנֶּֽנּוּ׃

תרגום יונתן

לדף התרגום על כל הפרק

יתקצר חיליהון ויבהתון בעובדיהון יתברון נשיא עלן לבית דחלתהון ומלפן יתהון ארי לא עם סוכלתן אינון על כן לא ירחם עליהון דעבדינון ודברנון לא יחוס עליהון:

רש"י

לפירוש "רש"י" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"ביבש קצירה" - קצירי שרשיה כמו תשלח קצירה (תהלים פ) ועשה קציר (איוב יד) כלומר כשתכלה זכות מעט שכיבד את אביו אז תשברנה סעיפיה "נשים באות מאירות אותה" - עם חלש כנשים ידליקום כך ת"י מאירות כמו (מלאכי א) ולא תאירו מזבחי חנם וכן פתר דונש מחמת שהעצים יהיו יבשים יהיו נוחים להדליק אבל מנחם פתר מלקטות כמו אריתי מורי (שיר השירים ה) וארוה כל עוברי דרך (תהלים פ) השיב לו דונש והלא כתיב ביבש קצירה ובענפים יבשים אין מלקטין פרי וכן רבותינו שאסרו לקבל מהן צדקה מפני הטעם הזה שאמרו בבא בתרא פ"א (דף י') לית ליה ביבש קצירה תשברנה

שפת יתר - אברהם אבן עזרא בתשובה על דונש בן לברט

[[שפת יתר על ישעיהו כז|לפירוש "שפת יתר - אברהם אבן עזרא בתשובה על דונש בן לברט" על כל הפרק]] לכל הפירושים על הפסוק

בִּיבֹשׁ קְצִירָהּ תִּשָּׁבַרְנָה נָשִׁים בָּאוֹת מְאִירוֹת אוֹתָהּ כִּי לֹא עַם בִּינוֹת הוּא עַל כֵּן לֹא יְרַחֲמֶנּוּ עֹשֵׂהוּ וְיֹצְרוֹ לֹא יְחֻנֶּנּוּ.


אמר הגאון שהוא כמו אָרִיתִי מוֹרִי

ויאמר ר' אדונים שהוא מגזירת וְלֹא-תָאִירוּ מִזְבְּחִי מדקדוק הלשון.


ויש להשיב: כי יתכן היות גזירת א' מטעם א', והם מב' שורשים, וַיָּשַׂר אֶל-מַלְאָךְ שהוא מהפעלים השניים, לפי דעתי ולפי דעת כל המדקדקים, לפי שהוא מהפעלים שהלמ"ד שלהם נעלם.

ואם בא מערער לומר: יתכן היות "וישר אל מלאך" מהפעלים הכפולים, ולא ידמה זה כמו "מְאִירוֹת" עם "אָרִיתִי"? והתשובה נכונה לפניו לאמור: ולא ידעת שהוא מבניין הכבד מהפעלים השניים!

ואם אמר: מה טעם מלקטות אותה? ככה פירושו: שאין מנהג הנשים לעלות על עץ גבוה, וכשאר תשברנה הפארות ותהיינה קרוצות לארץ, אז תצאנה הנשים לארות הפרי.

ואם אמר עוד: א"כ, ראוי לזכור ומאירות פריה? הרי לו: וְאָרוּהָ, כָּל-עֹבְרֵי דָרֶךְ.


ולפי דעת ר' אדונים, מה הנשים ומה טעם באות? ועוד כי "תָאִירוּ מִזְבְּחִי" ר"ל תעשו אור בתוכו, ואין כן "מאירות אותה" כי תעשנה אור בתוכם?


פירוש גל נעול

  • אריתי מורי - שעניינו לקטתי, וכן כאן מאירות כמו מלקטות, ופירוש זה הביא רש"י שם בישעיה ג"כ בשם מנחם, והביא שם ג"כ פירוש דונש שהשיג עליו ע"ש. ובעיני ראיתי דבריו בס' התשובות אשר לפני וז"ל שם: מאירות - וחברת (ר"ל ר' מנחם) נשים באו מְאִירוֹת אוֹתָהּ בחלק א', אָרִיתִי מוֹרִי עם בשמי.

הערות

  • וישר אל מלאך - במהדורת פרנקפורט: כמו וישר וכו'.

מצודות

לפירוש "מצודות" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

 

מצודת דוד

"ויוצרו וגו'" - כפל הדבר במ"ש

"עושהו" - המקום שגדלו והמשילו

"כי לא עם בינות הוא" - להבין שכל ממשלתו באה לו מה' ולא בכח זרועו

"נשים באות" - נשים תבאנה ויבעירו בהם האש ור"ל עם חלש כנשים ישחיתו אותה

"ביבוש קצירה" - כשתתייבש ענפיה תשבר מעצמה רצה לומר כשתתמלא סאתם ישברו מאיליהם 

מצודת ציון

"קצירה" - כן נקרא הענף כמו ועשה קציר כמו נטע (איוב יד)

"מאירות" - מבערות כמו ולא תאירו מזבחי חנם (מלאכי א)

"בינות" - מלשון בינה

"עושהו" - המגדל ומרומם אותו וכן ישמח ישראל בעושיו (תהלים קמט)

מלבי"ם

לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"ביבש קצירה", וענפיה, ע"י שאין משגיח להשקותה "תשברנה" מעצמם "ונשים באות" ומלקטות הקציר להאיר בם אש, (תפס המשל מפרדס המופקר שתחלה בהמות רועות שם, ואח"כ יתיבשו הענפים ונשים האביונות המלקטות עצים להאיר מלקטות אותם, וזה משל על השממון והאבדון), מבואר כי יש הבדל בין ישראל שדמה אותם לכרם שהגם שנחרב נשאר השורש וישרש יעקב יציץ ופרח והיה שנית לכרם חמר, ובין העכו"ם שדמה אותם לנוה שחרב ויבשו בדיו ושרשיו באין תקוה, והטעם שלא עלתה רפואה גם למכתם ע"י תשובה מבאר "כי לא עם בינות הוא", אין בם תבונה לשוב בתשובה (ע"ד ולבבו יבין ושב) "על כן לא ירחמנו עשהו" ואין להם תקנה (והטעם הכפל ע"י בבאור המלות):

ביאור המילות

"מאירות". לשון אור הבער, או לקיטה. אריתי מורי עם בשמי:

"לא ירחמנו עשהו ויצרו לא יחנני". ההבדל בין רחמים וחנינה. המרחם, נכמרו רחמיו ותציקהו נפשו מראות באבדן הדבר. והחונן, יושיע ויציל מצד שהדבר מצא חן בעיניו. ויש הבדל בין עושה ובין יוצר כמ"ש (לקמן כט טז). עושה, הוא הפועל בחומר לבד. והיוצר, הוא, הפועל צורת הדבר ועצמותו, וביחוס שבין ה' עם האדם, יקרא עושה מצד החומר. ויוצר מצד הצורה שהוא עצם האדם ועקרו. ולכן אמר שלא ירחמהו מצד חומרו, שבו תלוי הרחמים על מכאובו וצרותיו, וגם מצד שהוא יוצר צורתו ונשמתו שמן הצד הזה ראוי למצוא חן באשר הוא חלק אלהי ממעל, מ"מ לא יחננו: