מ"ג ישעיהו כו כא

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


כא. כִּי הִנֵּה יְהוָה יֹצֵא מִמְּקוֹמוֹ לִפְקֹד עֲו‍ֹן יֹשֵׁב הָאָרֶץ עָלָיו וְגִלְּתָה הָאָרֶץ אֶת דָּמֶיהָ וְלֹא תְכַסֶּה עוֹד עַל הֲרוּגֶיהָ.

פסוק קודם II מקראות גדולות II מקראות גדולות ישעיהו II פסוק הבא

מקרא

כתיב: כי הנה יהוה יצא ממקומו לפקד עון ישב הארץ עליו וגלתה הארץ את דמיה ולא תכסה עוד על הרוגיה

מנוקד: כִּי הִנֵּה יְהוָה יֹצֵא מִמְּקוֹמוֹ לִפְקֹד עֲו‍ֹן יֹשֵׁב הָאָרֶץ עָלָיו וְגִלְּתָה הָאָרֶץ אֶת דָּמֶיהָ וְלֹא תְכַסֶּה עוֹד עַל הֲרוּגֶיהָ.

עם טעמים: כִּֽי־הִנֵּ֤ה יְהוָה֙ יֹצֵ֣א מִמְּקוֹמ֔וֹ לִפְקֹ֛ד עֲו‍ֹ֥ן יֹֽשֵׁב־הָאָ֖רֶץ עָלָ֑יו וְגִלְּתָ֤ה הָאָ֙רֶץ֙ אֶת־דָּמֶ֔יהָ וְלֹֽא־תְכַסֶּ֥ה ע֖וֹד עַל־הֲרוּגֶֽיהָ׃


רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"כי הנה ה' יוצא וגו'" - ממדת הרחמים למדת הדין

"יושב הארץ" - הוא הר שעיר

"על הרוגיה" - שהרגו בישראל

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)


"ה' יצא ממקומו" לפקוד על עון העכו"ם שהרעו לישראל וגלתה הארץ את דמיה ששפכו בה יהיה הדם מגולה להעלות חמה לנקום נקם על העבר, ומעתה והלאה לא תכסה עוד על הרוגיה כי אם ימצא הורג נפש תהי ארץ מתקוממה לו לענשו תיכף:

 

מצודות (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"על הרוגיה" - על ההרוגים הנקברים בה

"וגלתה" - דמי הרוגי ישראל הנבלעים בארץ הנה הארץ תגלה את הדם ההיא לשהיא תקטרג ותבקש דין

"לפקוד" - לזכור עון יושב הארץ על היושב בה לשלם גמול המפעל

"יוצא ממקומו" - הוא ענין משל וכמ"ש ויצא ה' ונלחם בגוים (זכריה יד)

מצודת ציון

"לפקוד" - ענין זכרון

"וגלתה" - לשון גלוי