מ"ג ישעיהו כד ו
<< · מ"ג ישעיהו · כד · ו · >>
מקרא
כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
על כן אלה אכלה ארץ ויאשמו ישבי בה על כן חרו ישבי ארץ ונשאר אנוש מזער
מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
עַל כֵּן אָלָה אָכְלָה אֶרֶץ וַיֶּאְשְׁמוּ יֹשְׁבֵי בָהּ עַל כֵּן חָרוּ יֹשְׁבֵי אֶרֶץ וְנִשְׁאַר אֱנוֹשׁ מִזְעָר.
עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
עַל־כֵּ֗ן אָלָה֙ אָ֣כְלָה אֶ֔רֶץ וַֽיֶּאְשְׁמ֖וּ יֹ֣שְׁבֵי בָ֑הּ עַל־כֵּ֗ן חָרוּ֙ יֹ֣שְׁבֵי אֶ֔רֶץ וְנִשְׁאַ֥ר אֱנ֖וֹשׁ מִזְעָֽר׃
רש"י
מצודות
• לפירוש "מצודות" על כל הפרק •
מצודת דוד
"על כן" - בעבור עון האלה נשרפו יושבי הארץ ונשאר מהם מעט אנשים
"על כן אלה" - בעבור האלה אשר היתה לשוא לכן כלתה הארץ ושממו יושביה
מצודת ציון
"אלה" - ענין שבועה וכן ושמעה קול אלה (ויקרא ה)
"אכלה" - ענין השחתה וכליון
"ויאשמו" - מלשון שממה וכן גם עדרי הצאן נאשמו (יואל א)
"חרו" - ענין יובש ושרפה וכן נחר מפוח (ירמיהו ו)
"אנוש" - הוא שם משמות האדם
"מזער" - מעט כמו ושאר מעט מזער (לעיל טז)מלבי"ם
• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •
ביאור המילות
"אכלה". ענין שרפה ואש אכלה אהלי שוחד, אש אכלה קש:
"ויאשמו". ההבדל בין אשם ליתר לשונות המורים על החטא, שכולם ידברו בבחינת החטא עצמו, ופעל אשם מדבר בבחינת שהוא חייב עונש על חטאו, גופני או נפשי, (שולדיג), ואשמה הנפש ההיא.
"חרו", חרר הוא גשם מוצק הנחרך מפני האש בפנימותו עד שנשחר מראהו, את שני קצותיו אכלה האש ותוכו נחר (יחזקאל טו ד'):<< · מ"ג ישעיהו · כד · ו · >>