מ"ג ישעיהו כד ג

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


ג. הִבּוֹק תִּבּוֹק הָאָרֶץ וְהִבּוֹז תִּבּוֹז כִּי יְהוָה דִּבֶּר אֶת הַדָּבָר הַזֶּה.

פסוק קודם II מקראות גדולות II מקראות גדולות ישעיהו II פסוק הבא

מקרא

כתיב: הבוק תבוק הארץ והבוז תבוז כי יהוה דבר את הדבר הזה

מנוקד: הִבּוֹק תִּבּוֹק הָאָרֶץ וְהִבּוֹז תִּבּוֹז כִּי יְהוָה דִּבֶּר אֶת הַדָּבָר הַזֶּה.

עם טעמים: הִבּ֧וֹק׀ תִּבּ֛וֹק הָאָ֖רֶץ וְהִבּ֣וֹז׀ תִּבּ֑וֹז כִּ֣י יְהוָ֔ה דִּבֶּ֖ר אֶת־הַדָּבָ֥ר הַזֶּֽה׃


רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"הבוק תבוק" - תתרוקן

"והבוז תבוז" - ל' בזה ושלל

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)


"הבוק", מבאר הטעם שתסתלק מעלת האדנות והמשרה, כמ"ש והיה כעם ככהן, יען שהארץ תבוק ותתרוקן ותלך בגולה וממילא אין אדון ועבד, ונגד מ"ש כקונה כמוכר שתסתלק חשיבות בעלי הממון והקנינים, אומר הטעם כי "הבוז תבוז" שיבוזו כל ממונם ויהיו כולם דלים ואביונים, כי ה' דבר ולא יפול מדבריו ארצה:


ביאור המילות

"הבוק". כמו בוקק ענין ריקות, וכוון פה על ריקות הארץ מיושביה, והבוז על ביזת הממון:

 

מצודות (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"הבוק תבוק וגו'" - ר"ל בוודאי כן יהיה כי ה' דבר וגו' ומי יפר דברו

מצודת ציון

"הבוק תבוק" - ריקנות תתרוקן

"והבוז תבוז" - מלשון בזה ושלל