מ"ג ישעיהו יח ה

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


ה. כִּי לִפְנֵי קָצִיר כְּתָם פֶּרַח וּבֹסֶר גֹּמֵל יִהְיֶה נִצָּה וְכָרַת הַזַּלְזַלִּים בַּמַּזְמֵרוֹת וְאֶת הַנְּטִישׁוֹת הֵסִיר הֵתַז.

פסוק קודם II מקראות גדולות II מקראות גדולות ישעיהו II פסוק הבא

מקרא

כתיב: כי לפני קציר כתם פרח ובסר גמל יהיה נצה וכרת הזלזלים במזמרות ואת הנטישות הסיר התז

מנוקד: כִּי לִפְנֵי קָצִיר כְּתָם פֶּרַח וּבֹסֶר גֹּמֵל יִהְיֶה נִצָּה וְכָרַת הַזַּלְזַלִּים בַּמַּזְמֵרוֹת וְאֶת הַנְּטִישׁוֹת הֵסִיר הֵתַז.

עם טעמים: כִּֽי־לִפְנֵ֤י קָצִיר֙ כְּתָם־פֶּ֔רַח וּבֹ֥סֶר גֹּמֵ֖ל יִֽהְיֶ֣ה נִצָּ֑ה וְכָרַ֤ת הַזַּלְזַלִּים֙ בַּמַּזְמֵר֔וֹת וְאֶת־הַנְּטִישׁ֖וֹת הֵסִ֥יר הֵתַֽז׃

תרגום יונתן (כל הפרק)

ארי עד לא ימטי זמן חצדא אלנא לאפרחא ובסרא מנה סמדר ויקטול שלטוני עממיא בחרבא וית תקיפיהון יעדי ויעבר:

רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"כי לפני" - בישול קצירו של עמלק ושל גוג טרם תמלא תאותו וסברו שהוא זומם לכלות את אחיו

"כתם פרח" - שלו ויתקרב להתבשל תבואה במלילותיה ולהיות פני נצה של גפנה בוסר וגומל נגמל להיות גסים כפול הלבן הוא בוסר הוא גירוע

"וכרת" - הכורת את זלזלי הגפן הם הזמורות והשריגים

"במזמרות" - (שרפ"ש בלע"ז)

"ואת הנטישות" - הם עיקרי הגפנים שקורין (ליפ"ש בלע"ז)

"התז" - כרת וקצץ כלומר יהרוג השרים והשליטים של גוג וחיילותיו ועוזריו

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)


"כי לפני קציר", מוסב על המליצה שזכר בסימן הקודם, שזרעו זמורות זר ונד קציר ביום נחל מים, ולא קצרו קציר הזר הזה, כי שבולת מי מחנה אשור שטפתהו, לעומת זה אמר "טרם שיתבשל הקציר" מן ההרכבה הזרה שהרכיבו ישראל בנטיעתם, מה שהתערבו בעמי הארץ.

"כתם הפרח", שכבר פרח, וגם "הציץ ציץ" שהוא אחרי הפרח, והנצה גדלה ועשתה פרי "עד שהפרי היה בוסר" ולא נתבשלה לגמרי. אז "וכרת הזלזלים" שהם הזמורות זר שזללו מן הנטע הקדוש, שהם האומות שסמכו ישראל עליהם והתחברו להם כרתם במזמרות.

"ואת הנטישות", הענפים של הנטע עצמה שנתפשטו מאד, שהם עשרת השבטים שקלטו ההרכבה והתערבו בגוים, "הסיר" ממקומה, "והתז" אותה אל ארץ אחרת, והגלם לגולה:


ביאור המילות

"פרח, נצה". יש אילנות שהפרח קודם להציץ כמו השקדים ודומיהם, וע"כ תמצא במטה אהרן ויוצא פרח ויצץ ציץ, ומזה המין מדבר פה במליצתו, ויש אילנות שהנץ יוקדם להפרח, וע"כ אמר לקמן (כז) יציץ ופרח ישראל:

"בסר גמל". גומל של בוסר הם ענבים שלא נתבשלו עדיין, אבות יאכלו בוסר ושיני בנים תקהינה:

"הזלזלים". לא נמצא לו ריע, ולפי ענינו מבואר שהוא הענפים הזרים שהבריכו במין אחר שזוללים וחומסים ליחות האילן, מלשון זולל וסובא, או שמזילין מיץ האילן, ושד שמנו, מלשון יזל מים מדליו:

"הנטישות". הענפים מתפשטים ברוחב חוץ מגבולם שצריך לקצצם:

 

מצודות (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"וכרת" - אז יכרות הכורת את יונקות הגפנים הרכים במזמרות ואת הענפים הגדולים יסיר בהכרתה וזה משל על גוג ומגוג לומר כשיהיו קרובים לגמר הצלחתם עד שיכבשו ירושלים ויצא חצי העיר בגולה אז יצא ה' ונלחם בגוים ההם ויאבדם בשצף קצף

"כתם פרח" - כשיתם הפרח ויהיה קרוב להתבשל

"ובוסר גומל יהיה נצה" - ר"ל כשיהיה הנץ בוסר הנגמל מעט מעט עד שיתבשלו הענבים מכל וכל

"כי לפני קציר" - לפני בוא עת הקציר

מצודת ציון

"כתם" - ענין השלמה

"ובוסר" - כן נקרא הפרי שלא נגמר בשולו כמו אבות אכלו בוסר (ירמיהו ל"א)

"גומל" - ר"ל תגדל מעט מעט והושאל מלשון הילד הנגמל משדי אמו שמרגילין אותו לאכול מעט מעט

"נצה" - הוא כעין פרח וגדול ממנו וכן נאמר והיא כפורחת עלתה נצה (בראשית מ')

"הזלזלים" - הם יונקות הגפנים הרכים

"במזמרות" - שם הכלי שכורתים בו הזמורות וכן ומזמרותיכם לרמחים (יואל ד')

"הנטישות" - כן יקראו הענפים הגדולים המתפשטים אנה ואנה והוא מלשון וינטשו בלחי (שופטים ט"ז) וכן הסירו נטישותיה (ירמיהו ה)

"הסיר" - מלשון הסרה

"התז" - ענין כריתה וחתוך ובדרז"ל התיז את הראש (חולין ל)