מלבי"ם על ישעיהו יח
<< · מלבי"ם על ישעיהו · יח · >>
פסוק א
ביאור המילות
"צלצל כנפים". על רוב האניות אשר בה, או לרוב העופות המתאספים שם כמו שהוא בארצות החמים:פסוק ב
"לכו", אלה הדברים אשר שם בפי הצירים שיאמרו לישראל, ושיעור הכתוב אתם "גוי קו קו ומבוסה לכו מלאכים קלים אל גוי ממשך ומורט", הצירים יאמרו להם, אתם ישראל שאתם גוי שחלקו ארצכם בקו ובססו נחלתכם, אשר בזאו נהרים ארצכם, אין לכם עצה להמלט רק שתלכו מלאכים קלים במהירות אל גוי אשור שהוא גוי ממושך ומורט, היינו שהוא גוי גדול ומדינתו משוכה למרחוק וחרבו מורטה וחדה, והוא "עם נורא מן הוא והלאה", ר"ל שמתיראים ממנו ממקום אשר שוכן שם והלאה עד קצה הארץ, ותמסרו אל אשור לעשות עמכם כרצונו :
ביאור המילות
"צירים". ההבדל בין ציר ובין מלאך, המלאך רק שליח להגיד דבר למי שנשלח אליו, והציר הוא הסובב ממקום למקום וצריך הוא להחזיר תשובה לשולחיו, ציר נאמן לשולחיו (משלי כה) צריך להחזיר תשובה, וציר בגוים שולח (עובדיה א') סובב מגוי לגוי, ומשתתף עם הדלת תסוב על צירה (משלי כו יד), רגל הדלת הסובב לחוץ ולפנים:
"גוי, עם". בארתי הבדלם למעלה (א' ד'), ור"ל תקיף מצד קבוצם, ונורא מצד מלכותם:
"ממשך". מורה המשכת המחנה ברבויה, ומשכת בהר תבור (שופטים ד' ו'), וימשוך האורב (כ' לז):
"ומורט". מליצה על גבורתם כי חרבם הוחדה וגם מורטה (יחזקאל כא יד):
"קו קו". הראשון פעל והשני שם, שמדדו ארצו וחלקוהו בקו, ובסס כל אחד את חלקו:פסוק ג
ביאור המילות
"ישבי, ושכני". בארתי למעלה (יג כ') ישיבה בקביעות, ושכונה דרך עראי, "ותבל", הוא הישוב שם יושבים, "ובארץ", שאינו מיושב רק שוכנים:פסוק ד
"ואביטה במכוני", שהוא ירושלים ובהמ"ק עליו אביט שלא יעבור רעתך שם.
"כחם", אהיה דומה שם "כחום המיבש אחרי המטר" שהוא משבית רעת המטר ושטיפתו, וגורם שיהיה בו ברכה.
"וכעב טל" המשבית פעולת "חם הקציר" ורעתו, כן אשבית רעתך ואהפכנו לברכה ושיהיה לישראל לשם עולם. (ותפס שני דברים מתנגדים, איך היובש משבית הליחות, ואיך הליחות משבית היבושת, שהוא הפך טבעו, כן אעשה פעולות מתנגדות, אחר שאכין אותך ליסר גוים ולהאבידם, תהיה זאת בעצמו סבה להגדלת שם חזקיהו ולתפארת ישראל):
ביאור המילות
"צח". פעל, חום המיבש:
"אור". הוא המטר הגדול הסוחף עיין למעלה (ה' ל') וצח הוא יותר מיבש כנ"ל (שם יג):פסוק ה
"כתם הפרח", שכבר פרח, וגם "הציץ ציץ" שהוא אחרי הפרח, והנצה גדלה ועשתה פרי "עד שהפרי היה בוסר" ולא נתבשלה לגמרי. אז "וכרת הזלזלים" שהם הזמורות זר שזללו מן הנטע הקדוש, שהם האומות שסמכו ישראל עליהם והתחברו להם כרתם במזמרות.
"ואת הנטישות", הענפים של הנטע עצמה שנתפשטו מאד, שהם עשרת השבטים שקלטו ההרכבה והתערבו בגוים, "הסיר" ממקומה, "והתז" אותה אל ארץ אחרת, והגלם לגולה:
ביאור המילות
"פרח, נצה". יש אילנות שהפרח קודם להציץ כמו השקדים ודומיהם, וע"כ תמצא במטה אהרן ויוצא פרח ויצץ ציץ, ומזה המין מדבר פה במליצתו, ויש אילנות שהנץ יוקדם להפרח, וע"כ אמר לקמן (כז) יציץ ופרח ישראל:
"בסר גמל". גומל של בוסר הם ענבים שלא נתבשלו עדיין, אבות יאכלו בוסר ושיני בנים תקהינה:
"הזלזלים". לא נמצא לו ריע, ולפי ענינו מבואר שהוא הענפים הזרים שהבריכו במין אחר שזוללים וחומסים ליחות האילן, מלשון זולל וסובא, או שמזילין מיץ האילן, ושד שמנו, מלשון יזל מים מדליו:
"הנטישות". הענפים מתפשטים ברוחב חוץ מגבולם שצריך לקצצם:פסוק ו
ביאור המילות
"עיט". הוא העוף הדורס:
"בהמת". י"מ חיות כי הבהמות אין אוכלות בשר, ויתכן שתפס בהמות לפי המשל, שמדבר בהזלזלים וזמורות שזה מאכל בהמות, ודרך העיט לאכול ענפים דקים בקיץ, והבהמות בקיץ תרעינה על נאות דשא רק בחורף אוכלות ענפים דקים ולחים:פסוק ז
"מעם נורא", מארץ אשור יובילו שי לה', ומה יהיה השי "גוי קו קו ומבוסה", שאשור יביא את ישראל מנחה לה'.
"אל מקום שם ה' צבאות אל הר ציון", שבימי חזקיהו שבו הרבה מעשרת השבטים לירושלים להסתופף בצל חזקיהו. (והנה דעת חז"ל שנבואה זו עתידה, וכן פי' המפרשים, אולם גם לאשר נטיתי מדרכם לפי הפשט, בכל זאת כבר הזכרתי בתחלת סימן י"א, כי הנבואות העתידות התחילו מימי חזקיהו וכמו שהודיע זאת הנביא עצמו בתחילת קאפיטל מ"ח, עיין בפירושי שם):
<< · מלבי"ם על ישעיהו · יח · >>