מ"ג ישעיהו יד יט

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


יט. וְאַתָּה הָשְׁלַכְתָּ מִקִּבְרְךָ כְּנֵצֶר נִתְעָב לְבוּשׁ הֲרֻגִים מְטֹעֲנֵי חָרֶב יוֹרְדֵי אֶל אַבְנֵי בוֹר כְּפֶגֶר מוּבָס.

פסוק קודם II מקראות גדולות II מקראות גדולות ישעיהו II פסוק הבא

מקרא

כתיב: ואתה השלכת מקברך כנצר נתעב לבוש הרגים מטעני חרב יורדי אל אבני בור כפגר מובס

מנוקד: וְאַתָּה הָשְׁלַכְתָּ מִקִּבְרְךָ כְּנֵצֶר נִתְעָב לְבוּשׁ הֲרֻגִים מְטֹעֲנֵי חָרֶב יוֹרְדֵי אֶל אַבְנֵי בוֹר כְּפֶגֶר מוּבָס.

עם טעמים: וְאַתָּ֞ה הָשְׁלַ֤כְתָּ מִֽקִּבְרְךָ֙ כְּנֵ֣צֶר נִתְעָ֔ב לְב֥וּשׁ הֲרֻגִ֖ים מְטֹ֣עֲנֵי חָ֑רֶב יוֹרְדֵ֥י אֶל־אַבְנֵי־ב֖וֹר כְּפֶ֥גֶר מוּבָֽס׃


רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"כנצר נתעב" - כיונק אילן הנתעב בעיני בעליו שחופר ומשרש ומוציאו כך השלכת מקברך אמרו חכמים כשנעשה בהמה וחיה ז' שנים המליכו עם הארץ את אויל מרודך וכשחזר למלכותו נטלו וחבשו בבית האסורין עד יום מותו כשמת הוציאו אויל מרודך מבית הסוהר להמליכו ולא קבל עליו אמר אם ישוב למלכותו יהרגני אמרו לו מת ונקבר ולא האמין עד שהוציאוהו מקברו וגיררוהו

"לבוש הרוגים מטועני חרב" - בלבוש מלוכלך כמו לבוש הרוגים

"מטועני חרב" - מדוקרי רמחים מדוקר בלשון ערבי מוטען

"יורדי אל אבני בור" - אל עמקי בור מקום שהאבנים צוללים שם ירדת

"כפגר מובס" - ת"י מדשדש כמו נבוס קמינו (תהלים מד) ועל הרי אבוסנו (לעיל יד כה) מתבוססת בדמיך (יחזקאל טו) הנדוש כטיט חוצות

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)


"ואתה", נהפכת בשני דברים אלה לבוז ולקלון,

  • א) כי קברך דמה "כנצר נתעב" מקום שישליכו שם פגרי הבהמות,
  • ב) כי גם שם לא הניחו אותך לשכב, כי "מן קברך" זה הדומה "כנצר נתעב" השלכת לחוץ, בבזיון גדול, והלבישוך אז "בלבוש הרוגים" שנהרגו בידי "טועני" ונושאי "חרב", שציירו על לבושך הרוגים מדוקרים בחרב, להזכיר רוב הרצח שרצחת. (וספרו חז"ל כי אחר מותו גררוהו מקברו והסחיבוהו בחוצות בבל בבזיון). מוסיף לאמר, למה הדמיון הזה שדמיתי כי לא דמה כבודך במותך לכבוד המלכים במיתתם, הלא גם "יורדי אל אבני בור", הפגרים שמשליכים אותם ערומים בלא תכריכין על אבני הבור, כפגר המובס ונרמס, שאין מתטפלים בו להלבישו תכריכין, גם עם יורדי בור האלה.

ביאור המילות

"כנצר". נצר נקרא מקום שמשליכים שם פגרי הבהמות, ומגביל אל קבר של בני אדם, היושבים בקברים ובנצורים ילינו (לקמן ס"ה), ופה הוא מתאר את הקבר שדומה כנצר של פגרי בהמות, לא כקבר בני אדם:

"מטעני חרב". מנושאי חרבות כמו טענו את בעירכם (בראשית מה), הנהרגים מיד נושאי חרבות:

 

מצודות (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"יורדי אל אבני בור" - ר"ל אשר מרוב הלכלוך יורדים במלבושים כאלה בעמקי הבור כגוף הפגר הנרמס כי לגודל המאוס לא יפשטו המלבושים מעליהם ואמר שבמלבוש כזה יגררו פגר נ"נ ללעג ולקלס

"לבוש הרוגים" - בלבוש מלוכלך כמו לבוש הרוגים מדוקרי חרב מרוב הלכלוך

"ואתה" - אבל אתה נשלכת מקברך כמו שעוקרין ענף המחוטב לזרקו להלן כי ארז"ל בשעה שנטרד נ"נ לשבת שבעה שנים עם החיות המליכו עם הארץ את אויל מרודך בנו וכשחזר למלכותו נטלו וחבשו בבית האסורים עד יום מותו כשמת הוציאו את אויל מרודך להמליכו ולא קבל אמר אם ישוב למלכותו יהרגני ולא האמין שמת עד שהוציאוהו מקברו וגררהו

מצודת ציון

"כנצר" - כענף וכן ונצר משרשיו יפרה (לעיל יא)

"מטעני חרב" - מדוקרי חרב והוא לשון ערבי

"אבני בור" - עומק הבור מקום שהאבנים צוללים ויורדים

"כפגר" - כן נקרא גוף ההרוג וכן רב הפגר (עמוס ח)

"מובס" - נרמס ונדרס כמו יבוס צרינו (תהלים ס)