מ"ג ישעיהו יד יז

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


יז. שָׂם תֵּבֵל כַּמִּדְבָּר וְעָרָיו הָרָס אֲסִירָיו לֹא פָתַח בָּיְתָה.

פסוק קודם II מקראות גדולות II מקראות גדולות ישעיהו II פסוק הבא

מקרא

כתיב: שם תבל כמדבר ועריו הרס אסיריו לא פתח ביתה

מנוקד: שָׂם תֵּבֵל כַּמִּדְבָּר וְעָרָיו הָרָס אֲסִירָיו לֹא פָתַח בָּיְתָה.

עם טעמים: שָׂ֥ם תֵּבֵ֛ל כַּמִּדְבָּ֖ר וְעָרָ֣יו הָרָ֑ס אֲסִירָ֖יו לֹא־פָ֥תַח בָּֽיְתָה׃


רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"לא פתח ביתה" - לא פתח להם בית אסיריהם להוציאם כל ימי חייהם לפוטרם ללכת לביתם כל תיבה שצריכה למ"ד בתחלתה הטיל לה ה"א בסופה

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)


"שם תבל", המיושב שמם "כמדבר", וגם "עריו" של עצמו "הרס", בעברתו הרס כמה ערים גם מארץ כשדים אשר לא שמעו לפקודתו, "אסיריו לא פתח" מן האזיקים גם בעת שהיו "ביתה", בבית הסהר כלואים שם, אשר אין חשש שיברחו מ"מ לא פתח אסירי ידיהם, ואיך נהפך עתה אחר מיתתו מן כל המלכים, כי.

 

מצודות (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"לא פתח ביתה" - לא התיר אסיריו ללכת לביתם

"שם תבל" - מקום המיושב שם לשממה כמדבר

"ועריו" - אף ערי עצמו הרס בעברתו

מצודת ציון

"תבל" - כן נקרא מקום הישוב

"ביתה" - הה"א בסופה במקום למ"ד בתחלתה