מ"ג ישעיהו יד ז

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


ז. נָחָה שָׁקְטָה כָּל הָאָרֶץ פָּצְחוּ רִנָּה.

פסוק קודם II מקראות גדולות II מקראות גדולות ישעיהו II פסוק הבא

מקרא

כתיב: נחה שקטה כל הארץ פצחו רנה

מנוקד: נָחָה שָׁקְטָה כָּל הָאָרֶץ פָּצְחוּ רִנָּה.

עם טעמים: נָ֥חָה שָׁקְטָ֖ה כָּל־הָאָ֑רֶץ פָּצְח֖וּ רִנָּֽה׃


רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"פצחו רנה" - זאת הרנה פצחו נחה שקטה כל הארץ

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)


"נחה", מצייר כי כל הארץ למעלה כבר נחה שקטה, וכבר שכחה כל אשר עבר עליה מהמרגיז הזה, עד שפצחו רנה. והשמחה נתפשטה כ"כ עד כי:


ביאור המילות

"נחה שקטה". שקט הוא יותר ממנוחה, כמ"ש לא שקטתי (ואף גם) לא נחתי (איוב ג'), ופה מוסיף נחה גם שקטה לגמרי, גם פצחו רנה, כי התהפכה מהתפעליות היגון והרוגז אל השמחה:

 

מצודות (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"נחה" - הנה עתה במפלתו שקטה הארץ ואנשיה פצחו רנה

מצודת ציון

"נחה שקטה" - פתרון אחד להם וכפל המלה בשמות נרדפים כמו אדמת עפר (דנייאל יב)והדומים

"פצחו" - ענין פתחון פה והרמת קול שמחה וכן פצחי רנה וצהלי (לקמן נד)