מ"ג ישעיהו ט ח

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


ח. וְיָדְעוּ הָעָם כֻּלּוֹ אֶפְרַיִם וְיוֹשֵׁב שֹׁמְרוֹן בְּגַאֲוָה וּבְגֹדֶל לֵבָב לֵאמֹר.

פסוק קודם II מקראות גדולות II מקראות גדולות ישעיהו II פסוק הבא

מקרא

כתיב: וידעו העם כלו אפרים ויושב שמרון בגאוה ובגדל לבב לאמר

מנוקד: וְיָדְעוּ הָעָם כֻּלּוֹ אֶפְרַיִם וְיוֹשֵׁב שֹׁמְרוֹן בְּגַאֲוָה וּבְגֹדֶל לֵבָב לֵאמֹר.

עם טעמים: וְיָדְעוּ֙ הָעָ֣ם כֻּלּ֔וֹ אֶפְרַ֖יִם וְיוֹשֵׁ֣ב שֹׁמְר֑וֹן בְּגַאֲוָ֛ה וּבְגֹ֥דֶל לֵבָ֖ב לֵאמֹֽר׃


רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"בגאוה ובגודל לבב לאמר" - מה שהיו אומרים בגאוה ובגודל לבב

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)


"וידעו אותו כל העם כולו", היתה שומה בפי כלל העם בין "אפרים" שהיא המדינה ובין "יושב שמרון", בעיר המלוכה ולא לבד שאמרו מאמר זה "בגאוה" להתגאות כי גם "בגדל לבב" שלבבם היה בוטח על מאמר זה "לאמר", וזה ענין המאמר.


ביאור המילות

"בגאוה ובגודל לבב". המתגאה ידע לפעמים כי שקר נסכו, אבל הגדול בלבבו, טועה בעצמו שהוא כן כמו שידמה:

 

מצודות (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"וידעו" - כל העם הנשארים ידעו שלא כן דבריהם אשר ידברו בגאוה ובגודל לבב והוא מקרא קצר ומובן מאליו