מ"ג ישעיהו טו ה

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


ה. לִבִּי לְמוֹאָב יִזְעָק בְּרִיחֶהָ עַד צֹעַר עֶגְלַת שְׁלִשִׁיָּה כִּי מַעֲלֵה הַלּוּחִית בִּבְכִי יַעֲלֶה בּוֹ כִּי דֶּרֶךְ חוֹרֹנַיִם זַעֲקַת שֶׁבֶר יְעֹעֵרוּ.

פסוק קודם II מקראות גדולות II מקראות גדולות ישעיהו II פסוק הבא

מקרא

כתיב: לבי למואב יזעק בריחה עד צער עגלת שלשיה כי מעלה הלוחית בבכי יעלה בו כי דרך חורנים זעקת שבר יעערו

מנוקד: לִבִּי לְמוֹאָב יִזְעָק בְּרִיחֶהָ עַד צֹעַר עֶגְלַת שְׁלִשִׁיָּה כִּי מַעֲלֵה הַלּוּחִית בִּבְכִי יַעֲלֶה בּוֹ כִּי דֶּרֶךְ חוֹרֹנַיִם זַעֲקַת שֶׁבֶר יְעֹעֵרוּ.

עם טעמים: לִבִּי֙ לְמוֹאָ֣ב יִזְעָ֔ק בְּרִיחֶ֕הָ עַד־צֹ֖עַר עֶגְלַ֣ת שְׁלִשִׁיָּ֑ה כִּ֣י׀ מַעֲלֵ֣ה הַלּוּחִ֗ית בִּבְכִי֙ יַֽעֲלֶה־בּ֔וֹ כִּ֚י דֶּ֣רֶךְ חוֹרֹנַ֔יִם זַעֲקַת־שֶׁ֖בֶר יְעֹעֵֽרוּ׃


רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"לבי למואב יזעק" - נביאי ישראל אינם כנביאי אומות העולם בלעם היה מבקש לעקור את ישראל על לא דבר ונביאי ישראל מתאוננים על פורענות הבאה על האומות

"בריחיה עד צוער" - על כל חזקה של מואב יזעק לבי עד צוער שהיא עגלה שלישיה עיקר חוזק שלהם כעגלה שהיא שלישית לבטן ל"א שלישיה גברתנית ויונתן תירגם בריחיה כמו בורחיה הבורחים יברחו מהם להמלט עד צוער כמו שעשה לוט אביהם שברח לצוער

"מעלה הלוחית" - מקום מעלות הר ששמו מעלה הלוחית וכן מורד חורנים (ירמיהו מח) יבכו הבורחים דרך שם וכל המקומות האלה ממואב הם

"יעערו" - יצעקו ולשון ארמי הוא שת"י לא ידרוך הדורך הידד לא יעוערון בקלהון

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)


"לבי", במעמקי החזיון הזה, הלביש החוזה דבריו משל ומליצה, ימליץ כאילו לבבו הרואה אחרית דבר, הוא עצם חי עומד וקורא בקול לצבא מואב היוצאים למלחמה, ומזהיר אותם, אל תלכו להלחם כי לא תצליחו, רק זאת העצה, כי "בריחיה", הבורחים של מואב והם "עגלת שלישיה" מעגל וחברת השלישים והגבורים של מואב יברחו "עד צוער" ולא ילחמו, כי עת ילחמו אני מודיעם כי "מעלה הלוחית בבכי יעלה בו", הגבור אשר יפלט מן המלחמה וינצל, יען "כי דרך חורנים", שהיה בבקעה לפני המעלה ושם היה שדה המערכה, שם "זעקת שבר יעערו", כי יפלו לפני אויביהם, ולכן טוב יותר שיברחו לצוער ולא ילחמו כלל, כ"ז זעקת לב הנביא וקריאתו לגבורי מואב:


ביאור המילות

"בריחיה". שם התואר מענין בריחה, ומבואר כי ניסה הוא בעת הצרה. ובריחה לפני הצרה:

"עגלת שלשיה". עגלת מענין ויבא המעגלה (ש"א יז כ'), ושאול שוכב במעגל (כו ה'), שהיא המחנה המוכנת למלחמה השוכנים בעיגול. ושלשיה הוא מענין ומבחר שלישיו (שמות טז ז') שהם השרים הנכבדים, ור"ל מעגל של שרי מואב, ומחנה של מבחר גבוריו:

"יעערו". מענין הערה בכפל הפ"א כמו יעירו:

 

מצודות (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"דרך חורנים" - בדרך חורנים יעירו זעקת שבר

"כי מעלה הלוחית" - כי בעת יברחו דרך מעלה הר הלוחית הנה יעלה שם בבכי

"בריחיה וגו'" - ר"ל הנה מעולם היתה מואב מדינה חשובה כעגל השלישי לבטן המעולה ביותר ועתה ברחו מפני המלחמה ובאו הבורחים עד צוער וסרס המקרא

"לבי למואב יזעק" - הנביא מדבר כן על לשון העם שיאמר כל אחד ואחד לבי למואב יזעק ר"ל אזעק ממרירות לב ולא לפנים

מצודת ציון

"בריחה" - מלשון הברחה וניסה

"יעוערו" - כמו יריעו ונכפלה הפ"א הפעל