מ"ג ישעיהו ו ז

ז. וַיַּגַּע עַל פִּי וַיֹּאמֶר הִנֵּה נָגַע זֶה עַל שְׂפָתֶיךָ וְסָר עֲו‍ֹנֶךָ וְחַטָּאתְךָ תְּכֻפָּר.

פסוק קודם II מקראות גדולות II מקראות גדולות ישעיהו II פסוק הבא

מקרא

כתיב: ויגע על פי ויאמר הנה נגע זה על שפתיך וסר עונך וחטאתך תכפר

מנוקד: וַיַּגַּע עַל פִּי וַיֹּאמֶר הִנֵּה נָגַע זֶה עַל שְׂפָתֶיךָ וְסָר עֲו‍ֹנֶךָ וְחַטָּאתְךָ תְּכֻפָּר.

עם טעמים: וַיַּגַּ֣ע עַל־פִּ֔י וַיֹּ֕אמֶר הִנֵּ֛ה נָגַ֥ע זֶ֖ה עַל־שְׂפָתֶ֑יךָ וְסָ֣ר עֲו‍ֹנֶ֔ךָ וְחַטָּאתְךָ֖ תְּכֻפָּֽר׃

תרגום יונתן (כל הפרק)

וסדר בפומי ואמר הא שויתי פתגמי נבואתי בפומך ויעדון חובך וחטאך יתכפרון:

רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

עריכה

"ויגע על פי וגו'" - וסר עונך מזה ליסרך לכפר עונך שחירפת את ישראל וגדול כחו שהמלאך ירא לקחתה כ"א במלקחים והגיעה על שפת הנביא ולא הוזק בתנחומא וזהו שנאמר כי רב מאד מחנהו (יואל ב) אלו מלאכים ועצומים מהם עושי דברו (שם) הם הנביאים ויונתן תירגם ובידו רצפה ובפומיה ממלל לשון רצפה דבר הרצוף בפה ובלשון קבל הדבור מפי הקב"ה מכסאו בשמים שהיה מכוון כנגד המזבח שבהיכל

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)

עריכה

"ויגע", שהגיע הרשף שהוא דבור הנבואה אל פיו ע"ד ראה נתתי דברי בפיך, "הנה נגע", במה שנגע "זה על שפתיך", ר"ל במה שתקבל הנבואה ותלך בשליחותי לנבאות ולהוכיח, עי"כ "וסר עונך", הוא העון הנזכר (פסוק ה') שאמר איש טמא שפתים אנכי על שנמנע מהוכיח, ואף "חטאתך תכפר", שלא ישאר אף חטא שוגג:

ביאור המילות

"ויגע". נגע בהפעיל הוא הגעה בכ"מ (כנ"ל ה' ח'), והוא כמו והגעתם אל המשקוף, ר"ל תניחו שם:

 

מצודות (כל הפרק)(כל הפסוק)

עריכה

מצודת דוד

"ויגע" - השרף נגע בגחלת על פי

"הנה נגע" - ר"ל בכוית נגיעת הגחלת קבלת העונש ובזה סר עונך וארז"ל שהעון היה במה שאמר ובתוך עם טמא שפתים וגו' ולא היה ראוי לומר כן על ישראל