מ"ג ישעיהו ה ל

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


ל. וְיִנְהֹם עָלָיו בַּיּוֹם הַהוּא כְּנַהֲמַת יָם וְנִבַּט לָאָרֶץ וְהִנֵּה חֹשֶׁךְ צַר וָאוֹר חָשַׁךְ בַּעֲרִיפֶיהָ.

פסוק קודם II מקראות גדולות II מקראות גדולות ישעיהו II פסוק הבא

מקרא

כתיב: וינהם עליו ביום ההוא כנהמת ים ונבט לארץ והנה חשך צר ואור חשך בעריפיה

מנוקד: וְיִנְהֹם עָלָיו בַּיּוֹם הַהוּא כְּנַהֲמַת יָם וְנִבַּט לָאָרֶץ וְהִנֵּה חֹשֶׁךְ צַר וָאוֹר חָשַׁךְ בַּעֲרִיפֶיהָ.

עם טעמים: וְיִנְהֹ֥ם עָלָ֛יו בַּיּ֥וֹם הַה֖וּא כְּנַהֲמַת־יָ֑ם וְנִבַּ֤ט לָאָ֙רֶץ֙ וְהִנֵּה־חֹ֔שֶׁךְ צַ֣ר וָא֔וֹר חָשַׁ֖ךְ בַּעֲרִיפֶֽיהָ׃


רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"וינהום" - אותו האויב על עם ה' הנזכר למעלה

"כנהמת ים" - אשר יהמו גליו כן יבוא בחיילות הומות

"ונבט לארץ" - לשון הבטה יביטו ישראל ויצפו שיעזרום מלכי ארץ שהם סומכין עליהם כענין שנאמר היורדים מצרים לעזרה (לקמן לא)

"והנה חושך" - שלא יהא עוזר להם ונבט לשון נפעל כמו לא נפתח ולא נתק והוי"ו גורמת לו להסב הדיבור להבא (אייר"ט אוסכרד"י בלע"ז)

"צר ואור חשך" - כמו וכשל עוזר ונפל עזור (שם) מי שצר לו שבאת עליו הצרה וזה שבא להאיר לו שניהם חשכו ויש פותרין צר היא הלבנה שנתמעטה ואור היא החמה

"בעריפיה" - בבא מאפליה שלה לשון יערף כמטר (דברים לב) וכן דרך בערוף מטר האור מאפיל

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)


"וינהם", אחר שצייר אימת האויב בציור ארי טורף ושואג, המציא אל הצרה ציור אחר מליציי, בציירו את האומה הנכבשת מן האויב כאניה המטורפת בים הגדול, הים הולך וסוער, הגלים נשאו דכים, והאניה חשבה להשבר, ועז"א "וינהם עליו ביום ההוא כנהמת ים", כמו שהשתמש במליצה זו גם לקמן (י"ז י"ב) והמשורר בתהלות (צ"ג), להדמות שאון האויב כנהמת ים לגליו.

"ונבט לארץ", מצייר איך בני האניה מתלבטים ויגעים לחתור לארץ ליבשה אל עיר מושב ולא יכולו, כי נקבצו כל הסכנות המוכנות לשבר את הספינה,

  • א) "והנה חשך", סביבם אפילה ואין יכולים לראות מקום החוף.
  • ב) "צר", לקראתם צר וסלע גדול, ויראים שתשבר על הצורים.
  • ג) "ואור", נגדם עב וענן היורד לשתות מימי הים והוא סכנה גדולה להספינה כידוע.
  • ד) "חשך בעריפיה", כי הענן שהוא האור הנזכר שפך עליהם מטרו והפיץ ענן אורו בנפץ ושטף (וואלקענבראך), עד שנחשך להם מצד העריפות והמטר ואין תקוה להנצל, כי כל חכמת המלחים תתבלע אז. וזה ציור יפה על גודל הצרה ותכלית היאוש:

ביאור המילות

"ונבט". הוא לדעתי נפעל משורש לבט, אויל שפתים ילבט, מענין יגיעה, ונפלה למ"ד הפעל כמו נקח מן נלקח, שיני כפירים נתעו מן נלתעו, ונשלם ע"י דגש הב':

"וצר". הוא סלע קשה, כמו פרסות סוסיו כצר נחשבו (פ' כח):

"ואור". מצאנוהו על הענן והמטר (איוב לו ל', ושם לב), ועקר הוראתו על מים הנשפכים בזלף ומענין יאור, כמ"ש במק"א:

"בעריפיה", לשון יערוף כמטר לקחי על שפיכת הגשם, וכינוי הנקבה על האניה הנעלמת בכונת המליצה הגם שלא נזכרה בבאור:

 

מצודות (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"ואור חשך בעריפיה" - אור השמש חשך לו בשמים מרוב הצרה או בעריפיה ר"ל בבוא מאפליה ועל כי בעת יערוף המטר מאפיל האור אמר בעריפיה

"והנה חושך צר" - יש לו חושך מהצר והאויב הבא עליו כי לא מצא עזר

"עליו" - על ישראל

"ונבט לארץ" - יביט למלכי ארץ אולי ימצא מהם עזרה

מצודת ציון

"כנהמת" - מלשון המייה

"ונבט" - מלשון הבטה וראיה

"בעריפיה" - כן נקראים השמים על כי יערפו ויזלו את הטל כמ"ש אף שמיו יערפו טל (דברים לג)או ר"ל במאפליה