מ"ג ישעיהו ד ג

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


ג. וְהָיָה הַנִּשְׁאָר בְּצִיּוֹן וְהַנּוֹתָר בִּירוּשָׁלַ‍ִם קָדוֹשׁ יֵאָמֶר לוֹ כָּל הַכָּתוּב לַחַיִּים בִּירוּשָׁלָ‍ִם.

פסוק קודם II מקראות גדולות II מקראות גדולות ישעיהו II פסוק הבא

מקרא

כתיב: והיה הנשאר בציון והנותר בירושלם קדוש יאמר לו כל הכתוב לחיים בירושלם

מנוקד: וְהָיָה הַנִּשְׁאָר בְּצִיּוֹן וְהַנּוֹתָר בִּירוּשָׁלַ‍ִם קָדוֹשׁ יֵאָמֶר לוֹ כָּל הַכָּתוּב לַחַיִּים בִּירוּשָׁלָ‍ִם.

עם טעמים: וְהָיָ֣ה׀ הַנִּשְׁאָ֣ר בְּצִיּ֗וֹן וְהַנּוֹתָר֙ בִּיר֣וּשָׁלַ‍ִ֔ם קָד֖וֹשׁ יֵאָ֣מֶר ל֑וֹ כָּל־הַכָּת֥וּב לַחַיִּ֖ים בִּירוּשָׁלָ‍ִֽם׃


רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"והיה הנשאר" - בהם בציון יתיישבו

"והנותר" - בכל מקום ישכנו בירושלים

"קדוש יאמר לו" - כולם יהיו צדיקים ואם תאמר צדיקים המתים לפני אותו היום אבד כבודם תלמוד לומר כל הכתוב לחיי העוה"ב יהיו בירושלים כך תירגם יונתן

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)


"והיה הנשאר בציון", הנשאר הוא הנשאר בכונה והנותר הוא שלא בכונה, והנה בציון שם היו יקירי ישראל בני המלכים ותופשי התורה שמהם השאיר האויב בכונה, כמו שנזכר (בדניאל א'), ולא לבד הנשאר בציון אף גם "הנותר בירושלם", בכלל העיר ששם ישבו ההמון שמהם לא השאיר בכונה רק נותרו מקצתם במקרה, גם ההמון הזה.

"קדוש יאמר לו", כי צדיקים יהיו כולמו.

"כל הכתוב", ר"ל כי באמת לא ימלט שישארו רשעים ג"כ ולהם בודאי לא יאמר קדוש, לכן התנה רק "לכל הכתוב בירושלם לחיים", רק להצדיקים שישארו לחיי עולם רק לאלה יאמר קדוש לא להרשעים שיכתבו לחרפות ודראון עולם (כמ"ש דניאל י"ב) להם לא יאמר קדוש:

ביאור המילות

"הנשאר, והנותר". שניהם יציינו השאר החלק מן הכל, והבדלם באר הרש"ף. שאר, הוא בכונה. ונותר, הוא מעצמו. ובבאור התורה קבעתי בו מסמרות בכ"מ:

"בציון, בירושלם". מבואר אצלי תמיד כי מצודת ציון היא עיר דוד, וירושלים כולל כל העיר:

 

מצודות (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"הנשאר בציון" - הנשאר מישראל ישב בציון והנותר מהם ישכון בירושלים וכפל הדבר במ"ש

"יאמר לו" - על כל הנשאר יאמר עליו שהוא קדוש

"כל הכתוב" - כל מי שכתוב בספר להיות חי בעולם הנצחי ישכון בירושלים