מ"ג ישעיהו א כד
<< · מ"ג ישעיהו · א · כד · >>
כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
לכן נאם האדון יהוה צבאות אביר ישראל הוי אנחם מצרי ואנקמה מאויבי
מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
לָכֵן נְאֻם הָאָדוֹן יְהוָה צְבָאוֹת אֲבִיר יִשְׂרָאֵל הוֹי אֶנָּחֵם מִצָּרַי וְאִנָּקְמָה מֵאוֹיְבָי.
עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
לָכֵ֗ן נְאֻ֤ם הָאָדוֹן֙ יְהֹוָ֣ה צְבָא֔וֹת אֲבִ֖יר יִשְׂרָאֵ֑ל ה֚וֹי אֶנָּחֵ֣ם מִצָּרַ֔י וְאִנָּקְמָ֖ה מֵאוֹיְבָֽי׃
רש"י
"אביר ישראל" - תקפו של ישראל
"הוי" - לשון הזמנה והכרזה ודומה לו הוי ונוסו מארץ צפון (זכריה ב' י') וידעו הכל כי אנחם מצרי שהכעיסוני במעשיהםמצודות
• לפירוש "מצודות" על כל הפרק •
מצודת ציון
"אביר" - ענין חוזק כמו מידי אביר יעקב (בראשית מט)
מצודת דוד
"אנחם" - במה שאשלם כגמול אנחם על הכעס שהכעסוני
"האדון" - שהכל שלו ובידו מאין מוחהמלבי"ם
• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •
"ה' צבאות", שכל צבאות מעלה ומטה בידו לענוש.
"הוי", הוא שם הקריאה.
"אנחם מצרי", הצרים הם המצירים בפועל, והאויבים הם השונאים אותו, ויתיחס פה שם צרים על העוברים עברות בין אדם לחברו, שהם אינם אויבי ה' כי אינם עושים זאת להכעיסו רק להנאתם, אבל הם צורריו, אומר כי ימצא מנוחה מהם ויתנחם מן האבל שהיה לו מהם, ושם אויבים יתיחס פה על הכופרים בו ומכחישים יכלתו והשגחתו, ומהם יתנקם, ובזה ביאר איך יסיר המחלה, במה שהיתה קרית ירושלים לזונה מאלהיה, תרפא ע"י שיסיר הזונים מעליו ויתנקם מאויביו, ובמה שהיו בה מרצחים, תרפא ע"י שינחם מצריו. עתה באר איך אחר שיסיר המחלה יסיר הסבה הקרובה שגרמה את החולי, שהוא מ"ש כספך היה לסיגים, אומר אח"כ.
ביאור המילות
<< · מ"ג ישעיהו · א · כד · >>