מ"ג ירמיהו נא טז
<< · מ"ג ירמיהו · נא · טז · >>
כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
לקול תתו המון מים בשמים ויעל נשאים מקצה ארץ ברקים למטר עשה ויצא רוח מאצרתיו
מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
לְקוֹל תִּתּוֹ הֲמוֹן מַיִם בַּשָּׁמַיִם וַיַּעַל נְשִׂאִים מִקְצֵה אָרֶץ בְּרָקִים לַמָּטָר עָשָׂה וַיֹּצֵא רוּחַ מֵאֹצְרֹתָיו.
עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
לְק֨וֹל תִּתּ֜וֹ הֲמ֥וֹן מַ֙יִם֙ בַּשָּׁמַ֔יִם וַיַּ֥עַל נְשִׂאִ֖ים מִקְצֵה־אָ֑רֶץ בְּרָקִ֤ים לַמָּטָר֙ עָשָׂ֔ה וַיּ֥וֹצֵא ר֖וּחַ מֵאֹצְרֹתָֽיו׃
מצודות
• לפירוש "מצודות" על כל הפרק •
מצודת ציון
"לקול" - באה הלמ"ד במקום בעבור וכן פתח פיך לאלם (משלי ל"א)
"תתו" - מלשון נתינה
"המון" - מלשון המיה ושאון
"ויעל" - באה הוי"ו במקום אז וכן ואם נקבה תלד וטמאה שבועים (ויקרא י"ב) ור"ל אז תטמאה
"נשיאים" - עננים ע"ש שמנשאים עצמם למעלה וכן מעלה נשיאים (תהלים קל"ה)
מצודת דוד
"ויוצא" - הוא מוציא את הרוח ממקום אוצרו
"ברקים" - לעת בוא המטר מבריק ברקים ואין המטר מכבה אותם
"מקצה הארץ" - ר"ל כאשר המה נראים למראה העין שהם בשפולי הרקיע בקצה הארץ אז מעלה אותם אל מול המקום אשר ירצה להמטיר שמה
"לקול תתו" - בעבור נתינתו קול המיית מים באויר השמים אז מעלה את העננים לרום השמים
<< · מ"ג ירמיהו · נא · טז · >>