מ"ג ירמיהו יד י
<< · מ"ג ירמיהו · יד · י · >>
מקרא
כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
כה אמר יהוה לעם הזה כן אהבו לנוע רגליהם לא חשכו ויהוה לא רצם עתה יזכר עונם ויפקד חטאתם
מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
כֹּה אָמַר יְהוָה לָעָם הַזֶּה כֵּן אָהֲבוּ לָנוּעַ רַגְלֵיהֶם לֹא חָשָׂכוּ וַיהוָה לֹא רָצָם עַתָּה יִזְכֹּר עֲוֹנָם וְיִפְקֹד חַטֹּאתָם.
עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
כֹּה־אָמַ֨ר יְהֹוָ֜ה לָעָ֣ם הַזֶּ֗ה כֵּ֤ן אָֽהֲבוּ֙ לָנ֔וּעַ רַגְלֵיהֶ֖ם לֹ֣א חָשָׂ֑כוּ וַֽיהֹוָה֙ לֹ֣א רָצָ֔ם עַתָּה֙ יִזְכֹּ֣ר עֲוֺנָ֔ם וְיִפְקֹ֖ד חַטֹּאתָֽם׃
רש"י
מצודות
• לפירוש "מצודות" על כל הפרק •
מצודת דוד
"לא רצם" - אינו מרוצה להם והנה עתה יזכור את עוונם וישלם הגמול
"לעם הזה" - על העם הזה
"כן אהבו לנוע" - כמו שהם נעים עתה מפני הרעב לבקש מאכל בארצות אחרות כן אהבו מאז להיות נעים ולא חשכו רגליהם מללכת פעם למצרים פעם לאשור לבקש מהם עזרה וכאומר לכן ינועו גם עתה
מצודת ציון
"לנוע" - מלשון נע ונד
"חשכו" - ענין מניעה כמו ולא חשכת (בראשית כב)
"רצם" - מלשון רצוי
"ויפקד" - ענין זכרוןמלבי"ם
• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •
ביאור המילות
"יזכר עונם יפקד חטאתם". וכן הוא בהושע (ח' י"ג) ושם (ט' ט'), ותלת זמנא הוה חזקה שהלשון בא בדיוק, כי יש הבדל בין זכירה לפקידה. הזכירה הוא הפך השכחה, והפקידה הוא לעשות לו איזה דבר, גמול או עונש, כמ"ש למעלה (ג' ט"ז), ולכן בעון שהוא עוות השכל והוא ענין מחשביי שיפול בו השכחה יאמר רבותא שיזכרהו, וכ"ש שיזכור החטא שהוא המעשה בפעל, ובחטא שהוא השוגג אומר רבותא שיפקדהו להעניש עליו וכ"ש שיעניש על העון המזיד:<< · מ"ג ירמיהו · יד · י · >>